הגיל הזה

  *הגיל הזה*
באל כורחי
או שמא על
הן מצטרפות
אל החלל
ונדחפות
ונסחפות
ואללי ממש תופחות
או טו טו ממש כמעט..
ועוד מעט קדימה קאט
והן זרות מנוכרות
ונשזרות ספרות ספרות
…אופס סיפרה חיש מנתרת
חכי, עיצרי…
היא מתחברת
אז לעצמי אני לוחשת
ספק הוזה או מבקשת :
זה סתם תרגיל
פשוט חיבור
עזבי, רק גיל…
כל הסיפור.
אך התמיהות עוד מתרבות
תופסות מרחב ומתעבות
לא מבינה סיבות, מקור,
קצפו של ים, גלים של קור
וזכרונות חיים ושכול
פרצי דמעות טירוף מחול
תמהיל דורות רצוף כאב
עם נצנוצים של לב אוהב.
באל כורחי
או שמא על
הן מצטרפות
אל החלל…
בולעות חיי אל קיבתן
כמו את יונה הליוויתן
ולא יועיל בהן לכעוס
כי זה הטבע, אין מנוס.
באל כורחי
או שמא על
הן סובבות אל החלל
פתאום אין משמעות בכלל…
בין התיגרות שפיכות דמים
זיקים של רשע בין עמים
צבע אדום מטח טילים
זורע דם על המילים
אז מה לו דיו מן העטים
כשילדים בני שש מתים?!
כן חבריי, הושיטו יד
הן לא נרבה לחיות לעד
זה בזה נביט עמוק
נרחיב חיוך אפילו שחוק
ובואו יחד נאסוף
עוד אהבה שאין לה סוף.