זֶה עָצוּב בְּמַבָּט לְאָחוֹר
שֶׁאוּלַי הִיא יָכְלָה גַּם יוֹתֵר
לְזַנֵּק לְהַמְרִיא מִן הַחוֹר
וּפָחוֹת בְּקַלּוּת לְוַותֵּר.
לוּ הֵעֵזָּה יוֹתֵר לְנַסּוֹת
לְהַתְמִיד לַעֲמֹל בְּלִי חָסַךְ
לְהַתְווֹת לִהּ דַּרְכִּהּ, לַעֲשׂוֹת
לְהָרִים וְלִפְתֹּחַ מָסָךְ.
כָּאן הִנֵּה הִיא, הִגִּיעָה הֲלוֹם
עִם תָּוִוים שֶׁל מִסְפַּר נְגִיעוֹת
תֵּן יָדְךָ לִהּ, לְחַץ לְשָׁלוֹם
וְנַדֵּב עֲבוּרִהּ פְּסִיק אוֹ אוֹת.
הִתְבּוֹנֵן אֶל קְרָבֶיהָ, אַתֵּר
הַבְלָחַת הַנִּיצוֹץ הֶעָמוּם
הַעֲנֵק לִה מָקוֹם קְצָת יוֹתֵר
כִּי בְּכָל זֹאת אֵינֶנָּה לֹא כְלוּם.