מול עיניו עוד ניצב הוא הילד של פעם
קטן ובודד מול עולם מבוגר
עלבון בנפשו ובגידה וגם זעם
חושק הוא שפתיים קורא הוא תיגר.
הילד ההוא הרגיש הכמה
לחום וחיבוק וגילוי אהבה
מצא לו אישה אך עודנו תמה
על זו הקירבה בין אדם וחוה.
על המישמר עוד אוחז הוא בנשק
חושש צל הרים וחרדת נטישה
מקיש בהיסוס במפתח החשק
פיו חורבה וצמא לאישה.
בחירוף על זרעו הוא יסכור ויגן
כל מטלות משפחתו על הגב
- ל לא יחרוג מגבולות,סביב נפשו ייעגן
ימסמר על הצלב את חייו.
גבר חובק לו אישה בדחילו
בין הסדינים נפלאות מחולל
משאת חלומות אך עדיין כאילו
ילד נבגד ומפוחד משתולל.
איך יתכן שהילד של אז
הרוטט בתלאות הקיום,
ילד-איש שצמח לכאורה ונועז
עוד רואה רגשנות כאיום?