אַל תִּדְאֲגִי – אָז חָזַר וְאָמַר
אַתְּ לֹא תַּהַרְסִי,
וְעַתָּה כְּשֶׁהַלֵּב מִתְמוֹסֵס וְנִגָּר
כְּשֶׁהַשֵּׁפֶל בַּשִּׂיא
כַּמָּה הָיְתָה מִשְׁתּוֹקֶקֶת
לַהֲרֹס, לְנַתֵּץ מַכְשֵׁלָה
כַּמָּה בְּתוֹךְ נִשְׁמָתָהּ הִיא זוֹעֶקֶת
שֶׁיִּהְיֶה רַק הַגֶּבֶר שֶׁלָּהּ.
אַל תִּדְאֲגִי – לָהּ אָמַר
כְּשֶׁהָיְתָה אָז פְּתָיֶיהָ וּתְמִימָה
וְעַתָּה לְבָבָהּ כֹּה נִכְמַר
מִנֶּקְטַר הָאַלִּים כְּבָר לָגְמָה.
לֹא הֶעֶלְתָה עַל הַדַּעַת
כֵּיצַד תִּסָּחֵף וְתִמְעַד
סְחוּפַת כִּסּוּפִים הִיא דּוֹמַעַת
בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה לְבַד.