ולא יותר לדעת

פוקחת שמורותי בתוך סידקי התרדמה
ונשמתי לך, אהוב שלי, אהוב שלי הומה.
חולמת אל חיקי לך עד כי לא אדע
בחיל אותך נפעמת, בחיל וברעדה.
שולח לי מילים ואנוכי מיד גומעת
חיוך שפתיי מבזיק, חיוך של געגוע…
אובדת לי נפשי כל כך, כל כך לך לדעת
ולבבי נסער בתוך אדוות חזי יזוע.
פוקחת שמורותי בין הפוגות התרדמה
ושוב אותך שואפת, ושוב לך הומה
רוצה בך לחוש קימעה, רוצה אותך לגעת
ושוב להירדם… ולא יותר לדעת.