אַתְּ קֶרֶן אוֹר –
כָּתַב לָהּ עִם שַׁחַר- וְנֶאֱלַם
וְהַשָּׁעוֹת נָקְפוּ וְחֹשֶׁךְ עָטָה עוֹלָם
וְלֹא הָיָה כָּל זֵכֶר, לֹא נִגְלְתָה מִלָּה
וּבַמַּרְאֶה חִפְּשָׂה הִיא, וְלֹא מָצְאָה הִלָּה.
אַתְּ קֶרֶן אוֹר –
אָמַר הוּא – וְהִיא חָשְׁבָה הַאִם
בִּמְכֻוָּן נִמְנָע הוּא? שׁוֹתֵק מִבְּלִי מֵשִׂים?!
עַד כַּמָּה הִיא בָּאֹפֶל לַלֵּב לוֹ חֲשׁוּבָה
עַד כַּמָּה בּוֹ הִפְצִיעָה טָבְעָה בּוֹ אַהֲבָה?!