היא יודעת ,
למרות ההתרגשות
יודעת למרות הגעגוע,
אפילו כשהוא חבוק בין זרועותיה
אפילו כשהיא מתפנקת בין זרועותיו
וטוב לה ונעים
והם צמודים
חזה מול חזה
היא יודעת
שזה לא זה,
אפילו אם יאהב…
והרי הוא לא…
וגם היא…
היא יודעת
שאילו הוסרו ההגבלות
אילו נפלו לכאורה החומות
אילו לא נאלץ לתור עילות
לתור במיסתור חללים
כמו במלחמה
מתחת לאדמה
ולהמציא סיבה
גם אז ואולי דווקא
זה לא היה כל כך
כפי שעדיין היא נוטה
לשאוף בסתרי ליבה
הם יצנחו מראש העץ
החלום מועד להתנפץ-
היא יודעת-
באיבחה
כמו בועת סבון נפוחה
ובכל זאת…
ואולי דווקא…
היא רוצה ללחוש לו
והיא נושפת הבל חמים
אל תוך האפרכסות היפות שלו
ולמרות שהיא יודעת שזה לא
היא שומעת את עצמה
חוזרת כמה וכמה
לוחשת, רושפת,
אוהבת אותך.
ודווקא משום שמה
שאפילו עדיין מקווה
לעולם לא יתממש,
למרות החשמל והאש
אפילו דווקא משום כך
היא מתמקדת
בעכשיו
המאולץ הקצרצר
כי מבינה שיש לה אוצר
שעדיין בחזקתה לפעמים
ואינו ודאי
ודווקא כל עוד אפשר
כדאי לה לנצל
גם אם זה ארעי
גם אם בעצם צל
נגוז נמוג חולף
כל עוד זהו חי
וטרם התעייף
כדאי לה אפילו לכרוע
לחפון בידיה לגמוע
וללקק בתאווה
כי גם אם אין זו אהבה
כדאי כל עוד…
כי הניצוץ בוער
עוד לא כבה
כי טוב יותר
לא יהיה.