לא זו בלבד שיודע

אומר שמתנחם

ואני מבינה,

מישהו אחר נושא

בנטל,

הוא חופשי לבוא

לקטוף

(כמובן נוטל רשות בדחילו)

ולהיעלם,

קצת מאמינה,

ומקווה מאוד

שאוהב-

למרות ששותק,

ומקווה מאוד מאוד

שכואב.

והוא שואל עליו,

שאלות קטנות

שאלות סיכה,

לא פולשניות מדיי

לא מגלות עניין

רב מדיי.

שואל בן כמה

שואל מהיכן…

ואני מעולם לא שאלתי

בת כמה.

היכן- אני יודעת

ואפילו את שמה ראיתי

על תיבת הדואר הקטנה

כמו שובך

וראיתי גם שם נעוריה.

ואיני יודעת מה מראה לה,

והייתי רוצה,

אולי לא כל כך,

ואינני מעזה

אפילו לשאול.

הוא לא שאל לעיסוקו

ואני עיסוקה יודעת

ומקנאת

ויום אחד עוד אעלה

ואתור שמה על הדלת

ואמתין שתיפתח

ולא אומר לה דבר

רק אתבונן.

היא לא תדע

לא תחשוד.

חולה מאוד, הוא אמר

ואני אראה אם חזה

מתרומם בכבדות,

אם מוותרת היא

על מתת זו שעולה
על ידה על יצועה.