חילופי מסרונים ביני לבין אמיר אחרי שסיפרתי לו כיצד עופר נבח עליי פעמים רבות ביום ששי 31.8.2018 בגידופים: מפגרת וחרה של בן אדם.
אני:
אני לא רוצה שתעזור לי. אינני מבקשת שתטרח למעני.
לא אבקש יותר עזרה מעופר.
הוא באמת עזר לי הרבה מאוד.
תהיה הסיבה אשר תהיה, אדם נורמאלי לא מנאץ ומגדף ומחקה בצורה נאלחת ומשפילה (מישהו ששמיעתו ירודה).
לא כל שכן, קצת כבוד מינימלי לאדם ולאימא.
אתה רוצה שאני אתנצל?
מה שאני עשיתי בטל בשישים להשפלה בה זכיתי.
אל תרחם עליי.
לך לדרכך ולעינייניך.
אני שמחה בשבילך שאתה מאושר ומצליח בדרך חייך.
עצוב לי שאינך אוהב אותי.
שתהיה בריא ומאושר.
אמיר:
לא ביקשת שאטרח למענך וניסיתי לעזור מיוזמתי. הבעת מצוקה וחשבתי שאולי אוכל לעזור לך עם פרספקטיבה רחבה מעט יותר מזו שיש לך.
עופר לא מאשר שעשה חיקוי שלך וכאן מדובר באי הבנה כנראה. הצעקות וגידופים שלו אינם לגיטימיים או בסדר. זה לא הופך את היחס שלך אליו לפני כן לבסדר. כאשר את לא מבינה את החלקים בהם את פוגעת באנשים אחרים, את ממשיכה לפגוע בהם שוב ושוב וכל אחד מגיב לזה אחרת.
נתראה בשבוע הבא אם תרצי
אני: לא מדובר בחוסר הבנה. הוא חזר על התנועות בליווי נהימות מכוערות וגם הושיט לי אצבע צרידה (תנועה מגונה משפילה).
אל תטרח למעני. תטרח למען אחיך.
– ואל תיפגש עימי אם זה לזרא לך. אינני מבקשת רחמים, אמיר. עדיין לא.
אני לא הבן אדם הכי מושלם בתבל, אבל אני גם לא רעה כל כך.
אוהבת אותך.
עשה מה שטוב לך.