רק אתמול דהרתי על עננה צחורה
והיום – חשרת עבים שחורה
מתקשה לגלות שביב אורה
בוהה בחלל ללא מטרה.
איך שחייכתי כל כך בתמימות
האופק נראה אז מואר וורוד
פתוח , מבטיח, פשוט וחלק
האמנתי – אפשר עוד ועוד
ומה עתה? עמימות
בקושי אוכל לעמוד
גרוני נשנק.
אתמול ידעתי
היה לי ברור
בלי ספק או גבולות
לפתע נתקעתי
בלי שביל בלי תמרור
וידיי כבולות…
איך שהחיים מהתלים
ואתה בורג פעוט
נדמה לך עולים
אך מתפרצות דמעות
אתמול גלשתי על גל
העפלתי אל ראש הר
היום התהפך הגלגל
ונדמה כבר אי אפשר.
-
פוסטים אחרונים
- בין ערביים אוגוסט 9, 2022
- להתאכזב מחוסר תגובה בשיתוף יולי 30, 2022
- תקווה יולי 30, 2022
- בדד בתבל מרץ 25, 2022
- לאט לאט מרץ 25, 2022
תגובות אחרונות
ארכיונים
קטגוריות
- querido (147)
- querido -whatsapp (3)
- א. ספר שירי אהבה (147)
- אהבה על הסף (98)
- אורי (1)
- ביוגרפיה שלי (1)
- ברכות ואיחולים (8)
- חוקוק 2017 (1)
- טיול רכיבת אופנים באירלנד (1)
- יוצאים מהמגירה (2)
- ללא קטגוריה (149)
- מודעות (1)
- נכדים בסין (4)
- סין (3)
- סיפורים (5)
- ספר שירי אהבה (3)
- ספר שירים 2022 (7)
- ספרי ילדים (6)
- אני אוסף לי חלומות (1)
- לשמיים (2)
- עליזה בהודו (4)
- פרוזה (12)
- פרוזה ילדים (1)
- קמפוס אילת (2)
- קמפוס קטורה (1)
- שירים (186)
- לא לילדים (119)
- שירים על אבי (9)
- שירי ילדים (28)
- שירים לנכדים (32)
- שירים לאלמוג (25)
- לא לילדים (119)
- שירים 2020 (20)
- שירים לחנן (3)