כמה חביב להעלות מאוב מילים שכתבתי לפני 14 שנים בפנקס בו רשמתי גם את התפריט לליל הסדר וגם בישול בסיר מיוחד, ולהיווכח ששלושים שנות נישואין אינן מעמעמות את האהבה, ושכמיהותיי הבסיסיות כבר היו נטועות בי גם אז.
להתכרבל
עדיין
לנחות עליו
פתאום
משום מקום
בלב חלומותיו…
לגשש בצימאון
באישון עין
עדיין
למרות השנים
למרות השעה
למרות המצב…
וגופו מתרצה
מייד בלי תהיות
נעתר לרעב
מאהיל בכנפיו
עוטף במסירות
בשמיכתו הקלה
את גופי הספון
תחת כסת עבה
עדיין…
משתחלת לזרועותיו
מתחפרת בשקעיו
תוחבת דרך אגב
סנטרי בבתי ידיו
וחיוכי רחב…
מתנייעת באפלה
בשלוות הדממה
מחוללת לי לאט
בשדות תנומה…
מתערסלת בין איבריו
דרך הגב
ומתכדררת
מאושרת
ממש כמו אז
עדיין…