הוא פשוט לפניך,אהוב

הוא פשוט לפניך, אהוב,
רוגש לצעדיך
כאילו היו אלה
צעדים ראשונים
על קרקע בתולה
כל פעם מחדש.
ואתה, כעלם נרגש,
שולה את מקל נדודיו
מטמון במזוודת סתרים
נכון אף על פי ולמרות
לתור ארץ לא נודעת.
ואתה מהלך בביטחה
רגיש למהמורותיה,
לרחשים הסייסמיים
שאתה מחולל בה,
ללבה
הקורעת קליפתה לפרוץ.
ואתה משיח עם נתיביה,
אתה שואל : האם
זו הדרך הטובה לך?
האם תאבי שאצעד בה?
האם כך ייחלת, חמודה?
והיא נסערת,
אינה מאפקת יפחותיה,
קוראת לך עוד ועוד
בה לצעוד
עוד ועוד…

פורסם בקטגוריה querido. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *