אוגוסט נושף להבות כדרקון
תימרות של יקוד ושלהבת
אינני דרוכה כל הזמן בהיכון
אודה, לפעמים לא חושבת
אתה מרוחק בניכר בצפון
שליו בחברת יקיריך
איני עניה, קבצנית או דלפון
מבזקת כמעט קט אליך
חוגך הקרוב בדבקות תתמסר
ואני בין כתליי מרחפת
למי האחר מבינינו חסר
איני אורחותיך חופפת.
רק פתע באופל, באמצע הריק
תדקור מדקרת געגוע
עצוב למדיי או אולי אף מצחיק
איני מבינה כבר מדוע
האם עוד נמצא שם האיש היקר
ערגתי כמהתי אליך
הנחתי ראשי התשוש על הכר
שיועתי לך מתחתיך?