האם יכלה
שלא למצוא שם
את עצמה?
ולא ידעתי את נפשי
לשאת בקרבי ולהחריש
אם להקריב
אותה אליה.
מה יארע לה?
ומה לי?
ואיך תעמוד במשא?
ואיך אני?
מעבר לקו
עצרתי נשימה
נצרתי אימה
ושבתי לשגר לאוזנה
מלים שלי-שלה
שנשרו לי ממנה –
מלים לחושות
חיוורות
מעמידות פנים.
ובין המילים הייתי
אילמת
נוצרת דריכותי
כמעט עוצרת
נשימה
לבל תסגירני
וחסר לי צוהר
בתוך שבחיה
להתבונן
בבבואות עיניה
ורטט בחדרי לבי
לכאב פעימותיה.
ולא ידעתי אם
קשתי דרכתי לנימיה
ואם דימיתי
מבוכה נאצרת
שמא
אדוות אנחה
משתחררת
ונפשי נתרגשה
ולא ידעתי נפשה.
האם יכלה שלא
למצוא שם את עצמה?
וכשביתרה באזמלות שירה
דק דק בחן
והד קולה רונן
האם בתת עורה
לא בבשרה קראה?