ארכיון פוסטים מאת: עליזה‏

בוקר טוב לידידי, שמציאות היומיום הדלה ושוחקת הרחיקתהו תק פרסאות מהדר פסגות ושכשוך פלגי מים רעננים, ולבבו הכמה נישדף. ובכל זאת מתחת למעטפת הנוקשה והניחרת מפעם בו ניצוץ טמיר וזיק של לחלוחית, ובעמל רב עולה בידו לדלות מילים חתומות בנשיקה … להמשיך לקרוא ←

בחולצה לבנה וצווארון לכבודי התייצבת על סף ברון לכבודי ואני עיניים פערתי שלום… ידיים פכרתי איך היגעת הלום? והערתי מה פתאום? שאלתי- אמרת הן כתוב השבת לי- חזרת בחיוב. ואני מבט סובבתי לאורחות השעות חשבתי לא נוחות והיגשתי התיקרובת בלי … להמשיך לקרוא ←

ובמהלך תרחישי חולין מסיחי הדעת איני מבינה מדוע נצבט בי משהו ואני חסרת מנוח ואחוזת תשוקה לגעת ובתום יום אתה צץ בי מאישהו האתה הוא המישהו אתה מושא החלומות? אתה האיש שהוא המטלטלני בין התנומות? איני יודעת, יקר איני מבינה … להמשיך לקרוא ←

בוקר טוב לך, יקירי הבטחת את אשר רק יכולתי לפלל ובמקום חיש למהר ולהודות לאל באנחת רווחה, אנוכי בדמי הליל לא הרפיתי ולא נתתי מנוחה. מתחת לשמיכה טרם נגוהות זריחה מלחשת לך סליחה. נשיקות לך איש שרכש לו נחלה בלב … להמשיך לקרוא ←

יושב לו איש ואצבעו מקלדת לא ינוח לא ישקוט חופר נושא או הווייה מיוחדת מלקט מילה ואות עולמו מילים אפוף ומתוכן הוא מתבונן וזוג כנפיים לו לעוף נדמה לו קרקע אין. והוא טורח ועמל על הגיגי שיריו נושא תפילות גם … להמשיך לקרוא ←

ושוב  כשכמעט אחרי ושעת חצות כבר ננטשה לאנחה ואנוכי לאה הרי מסיטה המחיצות למצולות השכחה, דולק לו רפרף שחור כנף מתדפק על עפעפיי הולך ושב כמעט בכוח כבר עכשיו? לפתוח!!! ותהייה במחושיו מטילה צללים והיכן הן המילים ? כבויות? דהויות? … להמשיך לקרוא ←

ידיד לי ורע נבון ויודע מושך במקלדת סופרים והריהו מעלה תרחישים מעולמם של אנשים ומעטר עיטורים וקושר רימונים וחיבה לו נודעת ותדיר היא מושמעת אל עלמה די בכירה לא צעירה אך די זעירה בהחלט רבת שנים אך אינה קוטלת קנים … להמשיך לקרוא ←

למרות שמאוחר ועפעפי נעצמים ימתין לי עטי השוקק יכחכח בגרונו ויטיל כובד משקלו במרחב הפתוח. יחפור גומה ועוד גומה ויטמון זרעי מילים

לא הרבה הבטחת לא גדולות ונצורות אולם גם במועטות  השדופות, הפשוטות לא עמדת. אתה פחדת. ואני בפרץ גחמה חוררתי בחומה ומן הסתם למרות המועקה הגבת פתע תוך דקה כי לא נותר לך אלא  לשבור שתיקה. והתקשרת… וכששאלתי שמעתי מעבר לקו את … להמשיך לקרוא ←

וכאילו לא ידעתי ואיך ניסית להסתיר כי לא, לעולם לא איתי ואותה כלל לא אכיר… וכמה צדק הביטוי עזה כמוות וצורבת וכמה צובט בכל עיתוי כי מי אני? אישה אוהבת תדיר נטושה, תדיר נעזבת שכל מה שיש לה ומה שהיה … להמשיך לקרוא ←