ארכיון פוסטים מאת: עליזה‏

מוצש 16/06/2018 היא יושבת על מיטתה בחדרה בדאלי. השעה 21:20. בנה היסיעה כבכל לילה על אופנועו מדירתו. הפעם תנסה לשלב בין הטאבלט (האייפד) לבין הפלפון והבלוג שלה. כבר יומיים שאין היא משתפת את האיש שלה. היא רושמת לו רק את … להמשיך לקרוא ←

אפילו לא הכית על צור, משה, נבל חציר, המטה כבר קמל הבטחת לחפש פיתרון שיקשה טבעה סירתך הרחק מנמל… ידיך שילחת, הארץ לתור בה חפנת רכסיה, חתרת רזיה אתה שהיית לאב גם לסבא ממך נמנע להגיע עדיה. וכל העם לא … להמשיך לקרוא ←

יקיריי, שלא יעלה בדעתכם שרק דבש אני מלקקת. אני חווה גם דברים פחות נעימים. כפי שהחיים מזמנים. ויש דברים שממש לא בא לי לשתפם, כי עדיין הם צובטים בלב. ולא על אותן נשים בבייגינג שניסו להוציא מכיסה של הגברת המערבית … להמשיך לקרוא ←

ודווקא המסרונים הם הם המזינים והמילים הנשפכות כמטר רביבים מנחות ומאחות נקודות וקווים. ואני מהלכת משתרכת אחריהן ומלקטת לקט שיכחה, וטובלת בחן ומקשטת ומעלה מינחה וגוזלת רזים לחרוזים. כי אין לו ללבב העולה על גדותיו אלא להשיל מעליו משא געגועיו. … להמשיך לקרוא ←

בלילה בלילה על יצועי בטרם תבלעני תרדמה ואולי גם אחר כך בין קרביה אני חולמת, קרידו שלי, חולמת עליך. חולמת תחתיך… חולמת איתך… ומתגעגעת. ואני יודעת אני עדה… יש חיים גם בלעדיך עובדה… אם כי… וכשאני נפתחת אל יופיים אל … להמשיך לקרוא ←

ניעורה בין יקיצות אני שקרסתי מותשת סוגרת האור במנורה פותחת לבי אל הקשת. האופל אותי מערסל רוח רגליי מלטפת לילה שקט מייחל נפשי בין צללים מרחפת. ניעורה בין יקיצות אני שאפס בי הכוח אוספת אליי מן השחור מילים אבודות מלשכוח … להמשיך לקרוא ←