למקרה שכבר שכחת
או בלבלת היוצרות כאן
הבריכה היא סתם עוד חרתה
אל תביט אל הקנקן.

זו אשר גורמת נחת
ומתכון לרגיעה
זו אני, אישה מוצלחת
אנוכי, ואין שנייה.

אז תיפקח בחור עיניים
והכנס לך לראש
אהבה שקולה כפליים
זה לא סתם משפט נדוש

החיבוק יותר ממים
וליטוף הוא הראשון
עימדי תראה שמיים
לצידי כדאי לישון.

שׁוּב חֲצוֹת מִתְדַּפֵּק
וּפוֹרֵשׂ אֶבְרוֹתָיו
נִגּוּנוֹ מִתְרַפֵּק
מִשְׁתַּפֵּךְ אֵלֵי תָּו.
וּפָשׁוּט הוּא הָרָז
אַךְ אַדִּיר לִי מֻפְלָא
כִּי לֵחוֹ אֵינוֹ גָּז
וּמֻקָּף הוּא הִלָּה.
זֶהוּ סוֹד שְׂבַע יָמִים
הָעוֹבֵר בִּלְחִישָׁה
בֵּין דּוֹרוֹת וְעַמִּים
בֵּין אָדָם וְאִשָּׁה
וְאַתָּה הַכּוֹבֵשׁ
בְּסוּפַת לֶהָבָה
מְלַבֶּה לִי הָאֵשׁ
הַקְּרוּיָה אָהֲבָה.

מֵיתָרֵי לְבָבִי מִלּוֹתֶיךָ פּוֹרְטוֹת
גּוֹאֶה בִּי הַלַּחַן עוֹשֶׂה בִּי גַּלִּים
אִם שְׁתוּקוֹת הַמִּלִּים נִשְׁמָתִי הֵן שׂוֹרְטוֹת
וְאֶגְלֵי רְנָנָה חֲרֵבִים מִתְכַּלִּים.
הַקַּיִץ לוֹהֵט, הַלַּחוּת מְעִיקָה
בְּכֹתֶל דְּמָעוֹת בְּהֶסְתֵּר לִי תּוֹחֶבֶת
צֶבֶר תִּקְווֹת חֲשָׁאִי בְּפִתְקָה
מִשְׁאֶלֶת אִשָּׁה שֶׁאוֹהֶבֶת.

לֹא עוֹד קַבְּצָנִית
אֲכוּלַת אַכְזָבוֹת
לֹא עוֹד קַבְּצָנִית אֲהָבוֹת
לֹא מוֹשִׁיטָה כַּף לִבִּי שׁוּב וָשׁוּב
כְּמֵהָה לְנִדְבַת הָאָהוּב.
חַי בִּי הָעֹז הָרָצוֹן וְהַכּוֹחַ
לִמְשֹׁךְ אֶת יָדִי וַאֲפִלּוּ לִשְׁכֹּחַ
כִּי נִתְּנוּ בִּי בִּינָה, נְחִישׁוּת וְכָבוֹד
וְלֹא עוֹד קַבְּצָנִית אֲהָבוֹת
כִּדְבוֹרָה מְעוֹפֶפֶת אֶל פֶּרַח
וְיוֹנֶקֶת שׁוֹאֶבֶת בּוֹ צוּף
מְלַקֶּטֶת מִלִּים מִן הַקֶּרַח
בְּעֵט חֲפִירָה וְקִרְצוּף
לֹא עוֹד קַבְּצָנִית שֶׁל הַמֹּהַל
לֹא עוֹד קַבְּצָנִית שֶׁל אַבְקָה
כְּבוּלָה בִּשְׁקִיקָה אֶל הַנֹּהַל
בְּרָכָה חֲתוּמָה בִּנְשִׁיקָה.
אֶרְחַק בְּלִי חֲשַׁשׁ מִכַּוֶּרֶת
אֶשְׁבֹּת מֵהָפִיק מִלּוֹת דְּבַשׁ
כְּבָר לֹא אֲהַלֵּךְ כְּעִוֶּרֶת
גַּם אִם פַּס שִׁירַי כְּבָר יִיבַשׁ
אֶזְקֹף סַנְטֵרִי וְאָרִים
אֶפְרֹץ כִּסּוּפִים מְיַסְּרִים
לֹא עוֹד אֲחַזֵּר עַל תִּקְווֹת
פְּרוּטוֹת קַבְּצָנִית אֲהָבוֹת

בֵּין זְרוֹעוֹתַי לֹא תָּחוּשׁ בְּלֵאוּת
רַק בַּשַּׁלְוָה וּבָרֹגַע
בֵּין זְרוֹעוֹתֶיךָ אָחוּשׁ בְּגֵאוּת
אֹשֶׁר צָרוּף עָטוּר נוֹגָה.
כַּמָּה נִפְלָא שֶׁעוֹדְךָ מִתְרַגֵּשׁ
כַּמָּה נִפְלָא שֶׁנִּרְגֶּשֶׁת
יַחַד עִמְּךָ הַחֲלוֹם מִתְמַמֵּשׁ
יַחַד נִצְבַּע אֶת הַקֶּשֶׁת

לֹא, אֵין נֻסְחָה לָהּ, לֹא מַתְכּוֹן
וְאֵין תַּדְרִיךְ לָאַהֲבָה
גַּם אִם כָּלְתָה, אִם לֹא תִּיכּוֹן
אַל תְּוַתְּרִי, אַמְּצִי תִּקְוָה.
נִסְקִי גָּבוֹהַּ לַמְּרוֹמִים
עַל כְּנַף סִיסְמָה וָלַחַשׁ
וְהִתְעַנְּגִי עַל סוֹד קְסָמִים
כָּל עוֹד חָפְשִׁי מִכַּחַשׁ.
כְּשֶׁאַהֲבָה לָךְ נִקְרְתָה
עַל דֶּלֶת מִתְדַּפֶּקֶת
שִׁמְטִי הָרֶסֶן, דְּאִי אִתָּהּ
קְלִילָה וּמְחֻזֶּקֶת.
לֹא אֵין מַתְכּוֹן לוֹ לַשִּׁקּוּי
וְאֵין נֻסְחָה נִשְׁכַּחַת
לָאַהֲבָה פַּלְּסִי סִכּוּי
כִּי הַתְּמוּרָה נִצַּחַת.

הָאֶפְשָׁר לְתַחְזֵק לֶהָבָה
בְּזִרְדֵי זִכְרוֹנוֹת עֲמוּמִים
הַנִּתָּן לְהַלְבִּישׁ אַהֲבָה
עַל נִצְנוּץ כּוֹכָבִים נֶחְלָמִים?
אֵיךְ אוּכַל בִּלְבָבְךָ לְנַחֵשׁ
הַתַּקְצֶה עֲבוּרִי בּוֹ מֶרְחָב?!
וְאֶצְלִי שְׂדֵה קוֹצִים צְרוּבֵי אֵשׁ
לֹא אֵדַע אֵי הָאִישׁ שֶׁאֹהַב?!
הָעוֹלָם מִתְנַהֵל בְּטִמְטוּם
וּתְמוּהִים בְּעֵינַי הַכְּלָלִים
לְבָבִי לָאַחֵר הוּא אָטוּם
וְאַתָּה לִי מַשְׁלִיךְ רַק גְּלָלִים.
אִם יֹאמְרוּ זֶה הַזְּמַן לְבַקֵּשׁ
לְמִפְתָּן שֶׁל שָׁנָה חֲדָשָׁה
בְּעֵינַי הַסּוּמוֹת מִשְׁתַּבֵּשׁ
וְאָזְנַי הֵן כָּבְדוּ לִלְחִישָׁה.
הָאֶפְשָׁר לְתַחְזֵק לֶהָבָה
בְּזִרְדֵי זִכְרוֹנוֹת נִדְחָקִים
הַאוֹמְנָם תְּגַשֵּׁר אַהֲבָה
עַל מִדְבָּר וּשְׁחִיקַת מֶרְחַקִּים?!

אָהוּב שֶׁלִּי, אוֹתְךָ לָדַעַת
בִּקְצֵה נִימִים בְּךָ לָגַעַת  
לָחוּשׁ מַגָּע, לָחוּשׁ לִטּוּף
בְּכָל מִינְעַד קִרְבָה
כָּל כָּךְ עָמֹק, כָּל כָּךְ שָׁקוּף
עֲד קְצוֹת הָאַהֲבָה. 
רוֹצָה לְךָ לְהִשָּׁפֵךְ
לָתֵת מִמֶּנִּי אִישׁ
לִצְרֹב בְּךָ תְּחוּשׁוֹת עוֹד אֵיךְ
רוֹצָה אוֹתְךָ מַרְגִּישׁ.
כָּל-כָּךְ מְעַט צָרִיךְ אֶפְשָׁר
לָתוּר לִי שֶׁקַע בַּצַּוָּאר
שֶׁרַק תִּהְיֶה לִי מְאֻשָּׁר
כִּי זֶה הוּא עֶצֶם הַדָּבָר.

אִם הַלֵּב שֶׁפַּעַם בְּעָצְמָה וּבְאוֹן
וְשָׁפַע עַד בְּלִי דַּי וְהָמָה
מִתְרוֹקֵן בְּאַחַת וְנִצְבַּט בְּיָגוֹן
כִּי הָאִישׁ  מִתְעַטֵּף בִּדְמָמָה
מְחִי דִּמְעָה מֵעֵינַיִךְ, מָתְנַיִךְ שַׁנְּסִי
לַמְּדִי אֶת עַצְמֵךְ, הִתְאַפְּקִי
מִלּוֹת הָעַצְבוּת לִכְסוּתֵךְ תְּכַנְּסִי
בְּחֵיק הַשִּׁירִים הִתְרַפְּקִי

גֶּבֶר אֶחָד וְאִשָּׁה רַק אַחַת
וּלְרֶגַע הַחֶלֶד מָלֵא
כּוֹחוֹ שֶׁל חִבּוּק וְנִיצוֹץ הַמַּבָּט
וְהָאֹשֶׁר אֵינֶנּוּ כָּלֶה.
לַמְרוֹת שֶׁהַפַּעַר קָרַע בְּלִי חָסָךְ
לַמְרוֹת הַכִּסּוּף הַנּוֹקֵב
מִיָּד כְּשֶׁהוֹפַעְתָּ עָלָה הַמָּסָךְ
לְקוֹל מִצְהָלוֹת שֶׁל הַלֵּב.
אַךְ שׁוּב יִתְפּוֹגֵג הַחֲלוֹם וְיִקְרֹס
שׁוּב הַקַּרְחוֹן יְבַצְבֵּץ
מָה יֵשׁ לִתְמֹהַּ, לָמָּה לִכְעֹס,
הָאֹשֶׁר פָּשׁוּט מִתְכַּוֵּץ.