כתבים והגיגים

סוֹבֵב הַמָּחוֹג וְהַזְּמַן לוֹ נוֹקֵף
צִפִּיּוֹת נִסְתָּרוֹת אֶל הַתֹּהוּ סוֹחֵף
וְשֶׁקֶט כָּבֵד, נְטוּל כָּל סִימָן
וּכְבָר תַּשׁ לוֹ עֶרֶב שׁוֹמֵם וְרֵיקָן
עָמֹק בִּמְצוּלָהּ מִתְחַבֶּטֶת תִּקְוָה
שׁוֹאֶפֶת לִלְבֹּשׁ אִצְטְלַת אַהֲבָה
מָה לָהּ תֹּאמַר, אֶל אָזְנָהּ תְּלַחֵשׁ?
הַמְתִּינִי מְעַט קָט, נִצְרִי אֶת הָאֵשׁ?

הֶהָיָה זֶה חֲלוֹם אוֹ הָיָה זֶה מַמָּשׁ?!
גֶּבֶר הֻגַּשׁ לִי, כֻּלּוֹ עַל מַגָּשׁ
וְתִבַּלְתִּי בְּרֹטֶב חָמוּץ גַּם מָתוֹק
וְהִסְנַפְתִּי אוֹתוֹ, שָׁאַפְתִּי עָמֹק.
שְׁכוּרַת אַהֲבָה הִתְנַשֵּׂאתִי לְהַי
זָלַלְתִּי מֻרְעֶבֶת, סָבָאתִי בְּלִי דַּי
נִדְמֶה לִי, אוֹיָה, הֵן אֲנִי מִתְמַכֶּרֶת
מָה אִכְפַּת? כְּשֶׁאֲנִי מְאֻשֶּׁרֶת.
גַּם הוּא אֶת אָזְנֵי גִּלָּה וְאָמַר:
גַּם הוּא קְצָת מָכוּר וְהַרְבֵּה מְאֻשָּׁר
וְאִם מִסְתַּתְּרִים בְּנֵי חֲשָׁשׁ וּקְצָת פַּחַד
הַכֹּל נֶעֱלַם כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בְּיַחַד.
מַשְׁמָע לְסִכּוּם יֵשׁ פִּתְרוֹן לַחִידָה
אִם שְׁנַיִם רוֹצִים – זוֹ  אֵינָהּ אַגָּדָה.

  *הגיל הזה*
באל כורחי
או שמא על
הן מצטרפות
אל החלל
ונדחפות
ונסחפות
ואללי ממש תופחות
או טו טו ממש כמעט..
ועוד מעט קדימה קאט
והן זרות מנוכרות
ונשזרות ספרות ספרות
…אופס סיפרה חיש מנתרת
חכי, עיצרי…
היא מתחברת
אז לעצמי אני לוחשת
ספק הוזה או מבקשת :
זה סתם תרגיל
פשוט חיבור
עזבי, רק גיל…
כל הסיפור.
אך התמיהות עוד מתרבות
תופסות מרחב ומתעבות
לא מבינה סיבות, מקור,
קצפו של ים, גלים של קור
וזכרונות חיים ושכול
פרצי דמעות טירוף מחול
תמהיל דורות רצוף כאב
עם נצנוצים של לב אוהב.
באל כורחי
או שמא על
הן מצטרפות
אל החלל…
בולעות חיי אל קיבתן
כמו את יונה הליוויתן
ולא יועיל בהן לכעוס
כי זה הטבע, אין מנוס.
באל כורחי
או שמא על
הן סובבות אל החלל
פתאום אין משמעות בכלל…
בין התיגרות שפיכות דמים
זיקים של רשע בין עמים
צבע אדום מטח טילים
זורע דם על המילים
אז מה לו דיו מן העטים
כשילדים בני שש מתים?!
כן חבריי, הושיטו יד
הן לא נרבה לחיות לעד
זה בזה נביט עמוק
נרחיב חיוך אפילו שחוק
ובואו יחד נאסוף
עוד אהבה שאין לה סוף.

אַתְּ אוֹהֶבֶת חֲרִיזָה – אָמַר,

 מִן טַעַם חֲמַצְמַץ וָמַר,

 סָפֵק שׁוֹאֵל סָפֵק מְצַיֵּן,

 סָפֵק מְמַיֵּן

 וְחָטְמוֹ הַמְּעֻקָּם מִשּׁוּם מָה

 תָּחוּב אֵי שָׁם גָּבוֹהַּ בַּשְּׁמָמָה.

 חִיְּכָה לְאִשּׁוּר

 בְּהוֹסִיפָהּ מִלּוֹת קִשּׁוּר.

לִפְעָמִים צָרִיךְ לִשְׁבֹּר…

אֶת הֶחָרוּז – פָּזַל

 וְלֹא יָדְעָה אִם נָזַל

 גַּם שֶׁמֶץ בּוּז… לֶחָרוּז

 וְהִיא, שֶׁחִיּוּכָהּ נוֹתָר פָּתוּחַ

 תָּלוּי וּמִתְנַפְנֵף בָּרוּחַ

 רַק הִנְהֲנָה, מְהַדְהֶדֶת

בְּשׁוּלֵי הַמִּלָּה "לִפְעָמִים" …

 חֲרוּזִים צָרִיךְ לִשְׁבֹּר

 אֲפִלּוּ לִקְבֹּר

 לִפְעָמִים

 לִתְלוּשׁ מִלִּים,

 אוֹ שְׁטוּת,

 לְהַכְלִיב בְּחוּט,

 לִדְקֹר

 לִתְפֹּר

 בִּטּוּיִים פְּרוּמִים…

 לִפְעָמִים…

 צָרִיךְ? הִרְהֲרָה

 אוֹ סְתָם

 לִפְעָמִים

 לַהֲפֹךְ אֶת הַקְּעָרָה

 לָצֵאת מֵהַשִּׁגְרָה…

 כִּי חֲרִיזָה

כִּי חֲרִיזָה שְׁגוּרָה

 נִדְחֶקֶת לַמְּגֵרָה…

 וְאוּלַי דַּוְקָא

 מִלָּה זָרָה אוֹ מוּזָרָה

 לִפְעָמִים מְעִירָה…

 וְאָז נִזְכְּרָה

 בָּאִישׁ שֶׁלָּהּ

 שֶׁדָּבַק בִּתְזָזִית

 בַּחֲרוּזִית

 בִּגְלָלָהּ

 וְשָׁלַח מִלָּה…

 וְעוֹד מִלָּה…

 בִּשְׁבִילָהּ

 וְלֹא כִּלָּה

 וְחָפַר וְהֶעֱלָה

 וְעִטֵּר הִלָּה…

 בָּעֱזוּז

 לֶחָרוּז…

 וּלְבָבוֹ נָהָה לִנְבֹּר

 לִשְׁלֹף מִנִּבְכֵי הַבּוֹר

 מִלָּה אַחַר מִלָּה

 בִּשְׁבִילָהּ…

 חִזּוּרִים בַּחֲרוּזִים-

 חָרַז

 אָז…

 חֲרוּזִים צָרִיךְ לִשְׁבֹּר?

 לִפְעָמִים…..

המילים שנובטות לך בלב
מחפשות יעדים לשיתוף
מתעטפות ביגון וכאב
ואינן ניתקות מן הגוף
המילים ששיחררת לרחף
בין קפלי האני השקוף
מחפשות נשמה לשתף
וקצה חוט שיורה אי לעוף
ליל אופל דוחק בתנומה
לנעול טרם יום בא לפתוח
גלימת מילותייך פרומה
כל עוד אין לך מען לשלוח

חִישׁ קַל מִתְיַצֶּבֶת
לִבְדֹּק מִתְנַדֶּבֶת
לִמְדֹּד אֶת עָצְמַת גַּעְגּוּעֶיךָ
בְּעֵט כְּבָר חוֹפֶרֶת
גורדת עוֹדֶרֶת
עַד כְּלוֹת נִשְׁמָתִי אַחֲרֶיךָ.
אֶחְשֹׂף רְגָבִים
פֵּרוּרֵי אֲהָבִים
עַד עֶצֶם עַצְמֵי עֲצָמֶיךָ
בְּחִיל אֶעֱקֹב
אִם תֵּדַע לֶאֱהֹב
אֶתְבּוֹנֵן בְּעִקְבֵי פְּעָמֶיךָ…
נְכוֹנָה לִבְדִיקָה
בַּמַּדְחֹם, בַּסִּכָּה,
לִצְבֹּט בִּקְרוּמֵי גַּעְגּוּעַ
לִבְדֹּק עַד כַּמָּה
בִּי תִּמְצָא נֶחָמָה
בְּלִי סָפֵק וְהִסּוּס וּמַדּוּעַ.
מִתְנַדֶּבֶת מְאוֹד
בַּחֲשַׁאי וּבְסוֹד
אֶל לִבְּךָ הַפּוֹעֵם כְּבָר נִגֶּשֶׁת
לְפַלֵּס בְּמָבוֹךְ
אֶל הַמּוֹהֵל בְּתוֹךְ
אֶל נִבְכֵי גַּעְגּוּעַ לוֹחֶשֶׁת
כְּשֶׁאַגִּיעַ…אֶגַּע
בְּאוֹתָהּ הָעֶרְגָּה
מִמְּצוּלוֹת עֲרָפֶל אֲחַלֵּץ
הַאִם שָׁם שָׁכַח
קוּפִּידוֹן הַמַּלְאָךְ
לְהַטְמִין בְּקִרְבָּהּ אֶת הַחֵץ?!
בִּרְעָדָה אֲעַרְטֵל
בְּרִגּוּשׁ מְטַלְטֵל
אֶת אוֹתָן מַלְמְלוֹת הַכִּסּוּף
אֶרְוֶה צִמְאוֹנוֹ
לְטַפֵּחַ אוֹנוֹ
לֹא תִּמּוֹג תְּשׁוּקָתוֹ לֹא תָּסוּף.
רַק תִּרְמֹז, אֲזַנֵּק
אֶל שְׂפָתַי אֲהַדֵּק
אֶתְרַחֵץ בְּתוּגַת גַּעְגּוּעֶיךָ
בְּלִי הִסּוּס בְּלִי לַחְשֹׁב
כָּךְ הָלוֹךְ וְגַם שׁוּב
אֶבָּלַע אֶשָּׁאֵב לִשְׂפָתֶיךָ.

אבלע אשאב לשפתיך.

מזדעק למילות נחמה.

אוֹמְרִים חֲשׁוּבִים לָנוּ מַיִם
כִּי מַרְכִּיב עִיקָרִי הֵם בַּגּוּף
שׁוֹכְחִים כִּי לִנְסוֹק לַשָּׁמַיִים
בִּלְעֲדֵי הַמִּילִים לֹא נָעוּף.
כַּאֲשֶׁר אַתָּה חָשׁ שֶׁמוּכְרָח
לְשַׁלֵּם לִי מִילוֹת מַס שְׂפָתַיִים
אַךְ בִּפְנִים..אַלְלַי הֵן תִּשְׁכַּח
טַבְלִיַּית אַהֲבָה חַת אוֹ שְׁתַּיִים…
אָז תִּסְלַח לִי חָבֵר אִם אָחוּשׁ
שֶׁהִקְדַּחְתָּ אֶת זֶה הַתַּבְשִׁיל
וְאֵינְךָ בֶּאֱמֶת כֹּה נָחוּשׁ
אֶת עוֹרוֹ שֶׁל הַפִּיל לְהַשִּׁיל.
אוֹמְרִים בְּעִיקָר גּוּף מוּרְכָּב
מִמַּיִם לְפִי הַכְּלָלִים
אַךְ אֲנִי אֲיַישֵּׁר אֶת הַקַּו:
הוּא מוּרְכָּב בְּעִיקָר מִמִּילִּים.
בְּלִי הַמַּיִם קָמֵל לוֹ הַגּוּף
וְנִצְרַב בְּלִי מָטָר בַּחַמָּה
אַךְ הַלֵּב בְּלִי מִילִים הוּא חָשׂוּף
מִזְדַּעֵק לְמִילוֹת נֶחָמָה.