טֶרֶם חַמָּה תְּפַתַח עַפְעַפַּיִם
עַל מִטָּתִי עוֹד שְׂרוּעָה לִי אַפַּיִם
אֶבְרֹר לִי מִלִּים עֲטוּיוֹת הִינוּמוֹת
אֵלֶיךָ יָקָר לי הֲלוּם חֲלוֹמוֹת.
כְּבָר מְדַמֶּה אֶת שְׁנֵינוּ עַל סַף
בֵּין זְרוֹעוֹתֶיךָ גּוּפִי נֶאֱסַף
זְרָמִים בֵּין גּוּפֵינוּ חַמִּים סְעוּרִים
וְשֶׁקֶט רוֹשֵׁף מְחַתֵּל הִרְהוּרִים.
כַּמָּה קַמְצוּץ בֵּין כַּבְלֵי אִסּוּרִים
יַחַד נִגְמַע בְּעֶרְגַּת שִׁכּוֹרִים
וְאַף עַל פִּי כֵן בֵּין אָדָם וְחַוָּה
אַף עַל פִּי כֵן זוֹ נִקְרֵאת אַהֲבָה.
בלי היגיון וללא שיקול דעת
ובכל זאת איני מפסיקה
אתה מצטמרר ואני לא נרתעת
ממרחק משגרים נשיקה.
צופן מופלא בקרבי מתפצח
גם בך המיקסם משלהב
כאשר תדרוך עוז ותהיה לי אורח
אין כמותך, אבירי, מאהב.
-את, יקירה, -כך חזרת בלי הרף-
ראויה ליותר, בוודאי
אך אני מתאווה להיות לך טרף
מכורה לך איש עד בלי די.
בלי היגיון וללא שיקול דעת
אהוב – אמלמל בלחישה
גבר שלי – הן אני היודעת
נכספת לך פה אישה.
אמרת אלי בקצרה
והוספת ריפרוף בריסים
הן תדעי בוודאי, נערה
מה בנים באמת מחפשים.
ואני רק הגבהתי גבות
ושלחתי סימן שאלה
ותהיתי חשבתי רבות
מחדש בנקודת התחלה:
מה בנים מחפשים
באמת ובתמים?
האינם מנסים
לדקלם פתגמים?
האם אין הם טומנים
פרח דק ועדין
ושלושה פזמונים
בין שמיכה לסדין?
מה תרים הבנים
אצל עם הבנות?
האם לא מתקנים
הם זמירות ישנות?
אמור לי, חמוד
והסבר בפרוטרוט
רשום בעמוד
בפינה הערות
כי חשוב לי מאוד
להבין מה עושים
להשכיל וללמוד
מה בנים מחפשים…
והיקשבת וחייכת חברה
וסברת שכדאי לנסות
וקרצת וביקשת הבהרה
מה בנות בבנים מחפשות?
אהבה את הקול שהמתיק באוזניה
שמחה במילים שגם לו יקרות
נתנה יהבה אל האור לפניה
אמרה אל ליבה: זה יכול לי לקרות.
דבקה אל גבו והרוח לוטפת
חייכה אל עיניו וחיפשה שם תקווה
חשבה הוא אהוב והייתה מרחפת
רצתה כדרכה להכריז אהבה.
קידמה יום חדש ברפרוף של ברכה
ציפתה תגובתו וליבה השתוקק
ניסתה בבדיחות, נדהמה כשדחה
מפרש דוגיתה מכווץ השתתק.
חשרת עננים את יומה האפירה
היה חיוכה סגרירי וכבוי
היכן הוא האיש שחשבה שהיכירה
איה הוא הרגש, היכן הוא חבוי.
אזרה כוחותיה ניתקה מהעצב
הרחיקה נפשה ממיקסם ובדיות
לא איש תעתועים לה יכתיב את הקצב
הקיצה אל שחר נטול אשליות.
פתאום בא לי לך לשגר
מילה קטנה, סימן, ציוץ
חששתי שמא תתעורר
ותאמר: מיותר, לא נחוץ.
והרי עדיין איננו מכירים…
וחלפו רק ימים אחדים…
וראית בי אשת שירים
וייחדת אותי לילדים.
והתחבטתי, ופסחתי
בין הסעיפים
ופתחתי ומתחתי
קווים על דפים…
ולא ידעתי אם זו גחמה
שעלי לעצור באיפוק
כי יש בה משום הגזמה
וחשוב לי לדחות סתם סיפוק.
פתאום חפצתי לשתף
לשלוח לך מרחוק
מן רגש חמים מלטף
מעורר עליצות ואף שחוק.
והרי לא ברור מה תרגיש
מה תחשוב על אישה שכזאת
שכותבת בליל אל האיש
ומרבה במילים להזות???
תני לי יד חברה
שמאל וגם ימין
נערוך שוב הכרה
זו בזו נאמין.
אגודל מול אגודל
קמיצה מול קמיצה
עימדך אין רגע דל
נחמה איתך אמצא.
תני לי יד חברה
נוכל ללכת יחד
אם קשה קצת לא נורא
העיקר לצעוד בלי פחד.
אגודל מול אגודל
זרת מול זרת
איתך אני אגדל
גם לך אני עוזרת.
תני לי יד חברה
הביטי בי היטב
ננקה את הרע
נמחק הכאב.
לפעמים קוראים לך אימא
לפעמים את לי אחות
לפעמים נחתור קדימה
לפעמים נשלח ברכות.
אז תני לי יד חברה
כי העולם בשתיים
שוקק חיים ושירה
פי מאה או מאתיים.
לעולם תוסיפי אותי להדהים,
לא מובן לי כיצד לך לא מובן
והוספת במשיכת כתפיים:
כנראה יש דברים
אשר טיבם
לא להשתנות
ואני אמרתי
יש דברים שצריכים לעשות
אם רוצים שדברים ישתנו
ואתה הרי אינך רוצה לשנות
כמלוא הנימה
את המסגרת והמסמרים
אז איך ישתנו אצלי הדברים.
לא יקירי, הן לא תקצה עבורי
מקום במסגרת חייך
אלא בשוליים הנסתרים.
לא לי אתה דואג אלא לך.
אתה זקוק לשוליים הנסתרים
במסגרת חייך.
אתה רוצה בהם.
ואם יארע עימם דבר מה
אתה תצר מעט ולא תעצור
כי מה כבר טיבם של שוליים?!
לא תעשה שום דבר ממשי.
אתה תכתוב משפט קטן לפעמים
לשמור על אש קטנה.
אינך דואג לי, יקירי.
כל דאגתך ממוקדת באחרת.
לי תקצה את מקום התאווה האסורה.
וכשהדומייה שלי מתארכת
אתה רק דואג אם נחבלו השוליים הנסתרים שלך.
ואתה אולי תכתוב:
אני צריך כרגע לעצור.
הפעם, יקירי, אשמר לנפשי
לא אגביה לטפס מצמרות העצים
לא אשתפך במלל סתום ורגשי
פן אצטער כשאחוש לשלח חיצים.
הפעם יקירי לא אומר דברי שטות
לא אשגר עוד ביטוי מטומטם
הפעם אביע בקיצור ופשטות
אומר לך "אוהבת" ואחתום לי ב"סתם".
שום דבר, אבל שום דבר
איננו בהיר ומובן מאליו.
איננו ברור כמו עמק או הר
איננו מוחלט כמו עיגול או כמו קו.
לא,
למרות הזמן בתרמיל שעל גב
נושא שבועות וימים ערב רב
תמיד מחדש מתענגת כל כך
לחוש מקרוב בעורו חם ורך.
לא,
כשאפילו טרוד בשיחת עסקים
לא יקהה בך כמלוא הנימה ויסכים
לסיור אצבעות רוחפות על גופו
למטר נישוקים החולף במעופו.
לא,
כשלבו אינו גס לא יוצא מכליו
כשקורי כיסופים את שולחת אליו
בפרצי אהבה שאינם בך כלים
הוא מכיל ברצון לא יוצא מכלים.
כרגיל הוא שותק אך ניאות להקשיב
בגביע שפתייך נפשו הוא משיב
ואת מתמוגגת אלייך שואבת
מתת מקסמים מהאיש שאוהבת
יודעת היטב, לא מובן מאליו
עימו לטפס שוב שלב עוד שלב
ושוב מפכים בך שירי אהבה
שירי תימהון על אדם וחוה.
ביקשת לדעת במה
שאלת כיצד
היאך בקרביי יהמה
כשרגליך בסד.
האם באמת התמורה
עוצמתית ומרקעת שחקים
כוחו של הטוב לכאורה
שריר לטיוח סדקים?
אילו דגלים תנופף
אתה במסכת חיי
מה בעבים יסתופף
מה בקלסר הגיגיי.
ביקשת לדעת הסבר
חפצת לשמוע האם
האם מעיין מתגבר
יצלח גם אחרי הקלעים…
ביקשת לדעת יותר
אולי להבין הכיצד
מה בנתיבי התעורר
מה השתנה בו לעד.
אני בבולמוס אלקט
פירורי להבה ודמעות
מצמדת תקוות אל העט
שוזרת מילים במאות…..
מה מיקומך בימיי
מה ימלא לילותיי
אן מהלכים פעמיי
מה יעסיק עיתותיי
לא יקירי לא אדע
מסלול ודרכי הגישה
אולי לא פיצחנו חידה
היאך בי היצתת אישה:
כי בשלך רחב לבי וגם ניגדש
כי בשלך האיץ אינסוף פעימותיו
כי בשלך נרגש כל פעם מחדש
סוער ומתנחשל ומאוהב
