חילופי מסרונים ביני לבין אמיר אחרי שסיפרתי לו כיצד עופר נבח עליי פעמים רבות ביום ששי 31.8.2018 בגידופים: מפגרת וחרה של בן אדם.
אני:
אני לא רוצה שתעזור לי. אינני מבקשת שתטרח למעני.
לא אבקש יותר עזרה מעופר.
הוא באמת עזר לי הרבה מאוד.
תהיה הסיבה אשר תהיה, אדם נורמאלי לא מנאץ ומגדף ומחקה בצורה נאלחת ומשפילה (מישהו ששמיעתו ירודה).
לא כל שכן, קצת כבוד מינימלי לאדם ולאימא.
אתה רוצה שאני אתנצל?
מה שאני עשיתי בטל בשישים להשפלה בה זכיתי.
אל תרחם עליי.
לך לדרכך ולעינייניך.
אני שמחה בשבילך שאתה מאושר ומצליח בדרך חייך.
עצוב לי שאינך אוהב אותי.
שתהיה בריא ומאושר.
אמיר:
לא ביקשת שאטרח למענך וניסיתי לעזור מיוזמתי. הבעת מצוקה וחשבתי שאולי אוכל לעזור לך עם פרספקטיבה רחבה מעט יותר מזו שיש לך.

עופר לא מאשר שעשה חיקוי שלך וכאן מדובר באי הבנה כנראה. הצעקות וגידופים שלו אינם לגיטימיים או בסדר. זה לא הופך את היחס שלך אליו לפני כן לבסדר. כאשר את לא מבינה את החלקים בהם את פוגעת באנשים אחרים, את ממשיכה לפגוע בהם שוב ושוב וכל אחד מגיב לזה אחרת.

נתראה בשבוע הבא אם תרצי
אני: לא מדובר בחוסר הבנה. הוא חזר על התנועות בליווי נהימות מכוערות וגם הושיט לי אצבע צרידה (תנועה מגונה משפילה).
אל תטרח למעני. תטרח למען אחיך.
– ואל תיפגש עימי אם זה לזרא לך. אינני מבקשת רחמים, אמיר. עדיין לא.
אני לא הבן אדם הכי מושלם בתבל, אבל אני גם לא רעה כל כך.
אוהבת אותך.
עשה מה שטוב לך.

הציור

חזרתי הבייתה שמחה ומאושרת

ציירתי ציור לכבוד ולתפארת

בית חמים עם ריחות תבשילים

גג וגינה ואפילו פילים.

אמרתי לאימא: ראי הפתעה

בין השיחים מציצה לטאה

טוב לכולנו, הכול מחייכים

סבתא ואת וגם שני האחים.

אימא היביטה, קמטה את מצחה

כך מציירים, ילדתי, משפחה?

מה זה, שני, האם זו בדיחה?

לראות את כולנו איני מצליחה.

אימא, רטנתי, האם לא ברור?

הבית שלנו הריהו סגור,

את במטבח והאוכל מוכן

וכל הילדים מסביב לשולחן.

ואיפה הסבתא? אימי לי חייכה

אולי בביתה כבר? אולי היא הלכה?

הוספתי פרפר וגם זוג כוכבים

כאלה שכל הגדולים אוהבים

היגשתי לסבתא בסוף השבוע

ציור בנוסף לחיבוק הקבוע.

כשבאנו שנית אחרי כשבועיים

קילפתי תפוז ונטלתי ידיים

לפתע הבחנתי מציץ מן הפח

דף עם פרפר כה עזוב ונשכח.

יישרתי קמטים ומחיתי דמעות

כמה חבל מתנה כך לראות.

כשאני אהיה סבתא– הבטחתי בלב

אשמור מתנות ואשגיח היטב

שלא ימלט לו פתאום ויברח

ציור של נכדה אהובה אל הפח.

צומחת

לפעמים כשאני אחרי המקלחת

אמא אותי אל הדלת לוקחת

ושתינו ביחד

בודקות איך אני צומחת.

אני מתייצבת, עומדת בנחת

זוקפת סנטר ולרום מתמתחת

ואמא מודדת וביד בוטחת

בלורד קו חדש על הקיר מותחת.

אחר כך על שכמי היא טופחת

מהללת ומשבחת :

ילדה מוצלחת !

אני על שפתיים חיוך מורחת

על אמא קופצת , בחדווה מתבדחת :

זה בגלל המרקחת

שאת לי רוקחת

על הצלחת

ובכלל גם המים

מצמיחים לשמיים.

אני מרוצה ללא גבול ובלי שובע

רוצה לעקוף כבר את סבתאלה טובה

ממש מגיעה לה כמעט עד הכובע

"כך נכדים תופסים להם גובה".

אני בעננים גאה ושמחה,

אך סבתאלה טובה מתקוממת ומוחה

עושה פרצופים של כמעט מלחמה

חובקת אותי אבל לא מסכימה

טוענת בתוקף שאין זו חוכמה

–את נכדתי רק עולה וצומחת

ואני סבתך רק למטה צונחת.

אז אני אל אוזנה ברוך מתקדמת

ובטון של גדולים אותה מנחמת:

–אל תדאגי סבתאלה מתוקה

תמיד תישמר לך אצלי נשיקה.

אחותי הקטנה

אחות לי קטנה מפונקת

אותה על כתפיים נושאים

אני רק אגע, היא צועקת

איתה אי אפשר, לא נעים.

אליי הקטנה סתם נדבקת

אין פרטיות לי איתה

עם כל חבריי משחקת,

נמאס לי, אני בשביתה.

תמיד היא כל כך מעצבנת

תמיד בשבילה לוותר

כשאמא ביצה מטגנת

שלה צהובה עוד יותר.

אין ארוחה שחולפת

בשקט ללא קורבנות

כפית באוויר מתעופפת

ואבא כועס על בנות.

היא מתבכיינת, צורחת

אני כבר… סובלת רעב

החוצה אני הבורחת

מנחת זרועו של האב.

אמא שלנו אומרת:

היא חולנית, חלושה

את האחות הבוגרת…

אני כבר ממנה תשושה.

למה עליי מטילים

להשגיח על זו האחות?

לי החיים לא קלים

כי אני צעירה קצת פחות?!

הם חושבים: כמה טוב לך שיש,

אחותך היא ממש מתנה

ואני רק רוצה לבקש

להיות האחות הקטנה.

אחותי הגדולה

יש לי אחות בכורה

הייתי רוצה לי גם אח

עליי הוא יגן מצרה

יהיה הוא חזק ומוצלח.

אחותי בקלות מתחבבת

אוהדות לה רבות בלי מידה

חברתי הטובה מתנדבת

לעמוד כנגדי לצידה.

אחותי בי גאה, אך לה אופי,

לפעמים מחטיפה לי מכה

כשחבר לה אומר: איזה יופי

אחותך הקטנה מתוקה.

לידידיה אותי היא לוקחת

כך אימא אותה מצווה

ואני בסיפוק ובנחת

שמחה להרגיש אהובה.

אם אני למכולת נכנסת

בדרך אחרי היציאה

היא נוזפת, כאילו כועסת,

נו בואי מהר, קרצייה.

אחותי לא מרשה בי לפגוע

כשדני עימי משחק

כשמרים הוא אותי: לא לנגוע!

היא מתרה בו מייד: התרחק!

יש לי אחות בכורה

הייתי רוצה לי גם אח

זאת דרשתי בבכי נורא

מאימא היום במטבח.

מלכת הכיתה

בוקר עצוב זרח על תמר

בלי מצב רוח, בלב רע ומר

תמול עם פיות עוד ריקדה ריחפה

לפתע הכול התהפך וקפא

ואין היא זוכרת מי מה אמר.

מלכת הכיתה היא הייתה בלי ספק

הורתה איך לפעול.. ועם מי לשחק

בכל הפסקה לה ציפו אוהדים

היקיפו אותה הם מכל הצדדים…

ועכשיו בפינה קר וריק…

רק הוציאה מפיה מילה כמו פקודה

כולם כמו צבא התייצבו לצדה

והצו כבר היה במהירות מבוצע

בלי כל היסוס ובמלוא תאוצה…

אך עכשיו מאחור לבדה…

בחבל שיחקו ואולי בקלפים

החביאו לנועה בחוף כפכפים

הצמידו פיתקה על הספר של מור

"אני ראש של דג או זנב של חמור"…

כינו את עצמם אלופים…

עתה סביב ענת הם כולם שוחקים

אותה במבט קט אינם מזכים

ודווקא היום היא כל כך השתדלה

מאימא ביקשה את אותה השימלה

עם קישוט של סרטים ירוקים…

פתאום על ידה מישהו מתיישב

חושבת, נדמה לה, קוראים לו יוגב

מושיט מדבקה וגם בול משומש

לוחש לה "שלום" בחיוך מבויש…

והלב שכאב מתרחב.

רות מתחילה ללכת

אצנית שלנו רות

כבר פוסעת במהירות

בתחילה הייתה כושלת

קצת צועדת, כבר נופלת

מהססת אם לזעוק:

אין פה צדק

זה לא צחוק!

את שפתיה היא חושקת

לא לבכות היא מתאפקת

היא תקום לא תיכנע

לשיבוש יש תקנה

שוב ידיה היא פורשת

כמו מטוס היא מהדסת

ועומדים האוהדים

וסופרים הצעדים

רות בגאווה הולכת

שמאל ימין היא מחייכת

כי אכן זה לא פשוט

אלופה שלנו רות

יום יום ניסיון רוכשת

אל הדלת כבר ניגשת

בגינה חיש אצה רות

מוכנה לתחרות

להורים גורמת נחת

את כולם היא מנצחת

רק אחד משבית שמחה

השכן שלה מיכה.

רות שלנו, אל בכעס

העיקר הוא פה המעש

מריעים לך על הכושר

בשבילנו את האושר

יום הולדת

מיטל חברה היא של מינה

ואיתי משחקת רק קצת

ובכל זאת אותי גם הזמינה

ואת אור ויובל וענת.

הייתי מאוד מרוגשת

יום הולדת הוא יום מיוחד

חבשתי לראש את הקשת

שתתאים לשמלה בוורדרד.

מיטלי ישבה כנסיכה

בראש השולחן הערוך

למול הקוסם שהינחה

בשרביט ועם כובע מעוך.

הזמין הוא את שי ואת נועה

לשלוף מן הכובע ארנב

ואותי, שהצבעתי גבוה

השאיר הוא בצד ועזב.

זללתי גם ביסלי גם ופלה

ליקקתי גם טופי דביק

בתוך השמחה והחפלה

הרגשתי קצת עצב מחניק.

חילק לכל עבר פרסים

ערך משחקי תחרות

בין טל וענת וניסים

ורוני ליאור וגם רות.

רציתי לרקוד ולזמר

לזכות בבלון כמו כולם

להשחיל לבקבוק את הנר

להופיע בפני העולם

לפתע היפנה הוא שרביט

הורה: הילדה עם הקשת

ממש לעברי הוא הביט

ואני כה הייתי נרגשת

רגלי רעדו כשעמדתי

החלקתי בחוסר אונים

הכול צחקו כשמעדתי

לתוך העוגה בפנים

רק בוקי זנבו לי כישכש

מיהר הוא לקרם המרוח

האם הוא הבין או ניחש

מדוע הקצף מלוח?!

סבתא שלי

סבתא שלי היא ממש מרחפת

אוהבת הכי לשחק במילים

במקום לענות סתם תמיד היא עוטפת

את כל התשובות בקישקוש בילבולים.

אני לה שולחת תמונה מחופשת

שיש בה שפם ואני החתול

והיא משום מה בשפתיי מחפשת

עיגול של שמחה וחיוך של היתול.

סבתא, אסביר לה כמו לילדה

איך את חושבת, תגידי לי איך,

האם לא שמעת על עובדות במדע?

מתי כבר הבחנת בחתול מחייך?

והיא מתעלמת ובלי היגיון

עודה מתעקשת ולי משיבה:

–נכדה נבונה זקוקה לדימיון–

קורצת אליי בחיוך אהבה

–אין מדובר בחתול אשפתות

טופף בחצר כמו כולם ורגיל.

זהו חתול מיוחד של פלאות

עם צרור חיוכים וקריצות וגם גיל.

חתול כגון זה הוא יותר מחבר

מבין ומגיב בניפנוף של זנב

חתול כגון זה מיילל ודובר

באלף שפות ומילים שיאהב.

אני מנתרת אל סבתא אז חיש

במיאוו גדול וגירגור פינוקים

אותה מדגדגת מבלי שתרגיש

במקום לקשקש היא תפרוץ בצחוקים.

אני אוסף לי חלומות – תפילות ומשאלות

בספר הילדים השלישי שלי אני כבר יכולה לדבר על אוסף חלומות מוגשמים, לפחות חלקית.

◦ בספר זה העמקתי לנפש ילדים שונים, לחלומותיהם הכמוסים ביותר. מתוארים מצבים בחיים ומצבי רוח שונים.

◦ הביטו בילד המתבונן בעננים ורואה את חלומותיו פורחים ומשתנים והוא אוסף ומלקט לו חלומות. לפעמים כשהוא שרוי בעצבות, ביום אפור כשהעננים הכבדים מזילים טיפות גשם- דמעות, הילד מוצא דרך לרומם את מצב רוחו. הוא שולף מן הצרור חלום חדש יפה נקי ורדרד, קולף את הגלימות וכבר מצב רוחו משתפר.

◦ ילד אחר שואף להיות מלך. לא תאוות השילטון מנחה אותו, אלא הרצון לשפוט בחוכמה וצדק כמו המלך שלמה.

◦ ילד אחר (מלוכסן עיניים) מחפש דרך להביע משאלה: אולי בחץ וקשת, אולי בסיוע דג הזהב,או אולי לתפוס כוכב נופל “כוכב שיכור קצת מבולבל״…

◦ ילד אחר ממשפחה למודת מחסור מהלך יחף על החוף ומתפלל על אביו המובטל ואחיו הגדול שנפלט ממערכת החינוך ומייחל לגיוון סל הקניות הדל והחדגוני שלהם.

◦ עוד ילד מבית קר מגלה אצל חבר שהורים יכולים להתחבק, והוא מבקש מאלוהים במכתב, שגם בביתו כמו בבית של רן ידביק חיבוק את הוריו.

◦ ילדה חמודה אינה שבעת רצון מהדמות שמשתקפת לה במראה. היא רואה יופי בכל אחד מהילדים הסובבים אותה וחפצה להיות ״יפה כמו כולם״. היא עוברת תהליך שבו חשה מבפנים שגם היא חוננה בייחוד משלה והיא יפה כמו כולם.

◦ ילדה אחרת מאושרת כששתי חברות מחזרות אחריה וכל אחת מושכת אותה להשתעשע עימה, אך מכרסם בה החשש שכשחברות אלה תשלמנה ביניהן, היא שוב תינטש. היא מבקשת חברות לתמיד.

◦ בשיר כוכב כוכבי שכתבתי לפני שנים רבות, נכנסתי לגופו של ילד קטן, שבוחר לו משפעת הכוכבים בשמיים כוכב ״גבוה ממנו כפליים״. הוא מבקש יחסי נאמנות ביניהם ורוצה לשתף עם הכוכב שלו את שמחותיו ויגונותיו.

◦ בשיר האחרון הילדה מגיעה לתובנה חשובה, שאמונה בעצמה תאפשר הגשמת חלומותיה…

◦ בסוף הספר שובץ דף מעקב משאלות , שכל אחד מהקוראים יכול למלא וניתן להדפיס טבלת מעקב פתוחה אישית.

◦ אכן, חלומותינו מצעידים אותנו קדימה לעוד משאלות ועוד הגשמות.

◦