חיים-
מקבץ חתירות לסיפוק וצרכים
וזרימה ודחיפה לנוע לנוע
וניווט מתמשך בדרכים
בין מקריות לאירוע
ויש חשיבות למקום
ויש חוקיות בזמן
ואפשר גם לרקום
להתמקם בלאן.
חיים- פלא נאדר
גם בארץ ניכר
בבדידות ובפחד
בשלימות הביחד
חיים ונושמים ולמרות העובדות
חסרי הסברים לדברים הסמויים
תוהים נפעמים לתחושות מועדות
שהן המקנות משמעות לחיים.
כי מהו אדם כשלבו כבר ניחר
ומה האדון עיניים פוקח
כאשר שמי חייו בממשל הירח?
האם לא מוטב להפקיר את גופו
להרשות לחלום לנהל מעופו?
בחלקו האחר של עולם כבר ניעור
השמש מסיט את החושך לאור.
שם כבר חשים להרים התריסים
למלא אגוזי יום חדש בכיסים.
שיר אהבה בצעידה-1
פסגות עטויות הינומת ערפילים
ציוץ ציפורים ושלווה
שלג צחור מלוטף בטללים
רוח משיב אהבה.
זרועות מונפות במקצב ובאון
בקבוק מתרוקן לו ממים
שקט המסלול מרעשים ושאון
חזה מתרונן לשמים.
נוגעת רפרוף פרפרי אהבות
טהור ובתולי ומזוכך
טובלת בצוף בין קרעי מחשבות
אשלח את ידי לי אקח.
יודעת, חיים בעולם בני אנוש
חרשים למילמול רך, לאות
רוצה לטלטל אבריהם וללחוש
אל תטוחו עיניים מראות.
מלאו הלבב יצירי משאלות
יפה התבל ונסערת
ניתן על כנפי חלומות לעלות
אל ארץ קסומה נהדרת.
ציוץ ציפורים ורגליי עוד פוסעות
השמש מרום מתבוננת
נשלחת אליי מעוטף בדמעות
אתה לי תשורה ממוענת.
הגוף מעצמו מרחף לא יפסיק
אוכל להמשיך כך ללכת
אשאף כל ציוץ, כל חיוך וכל פסיק
עמך, אהובי, מבורכת.
אלי, כמה טוב לחבוק עד בלי קץ
ביום ובליל אינסוף
אך אין זה פשוט כשבלב ירוי חץ
כמה קשה כך לכסוף.
אכן, יקירי, איך אוכל להבין
אותה טלטלה שחווית אתה
לכאורה דבר קטן, פעוט,
אך בפועל כמעט דמעות.
חמודי, אינני מתחרה
על גודל הכירה
ואתה ודאי מודע
לעוצמתה של תהודה
של אהבה אחת יחידה
וכשיש אהבה כזאת באמת
כל העולם מסביב פשוט מת
ולא צריך יותר
החיים עקלקלים,
ומהמורות בם לא מעט
והאם לא כדאי להמריא
וודאי לא כדאי יחידי,
כי מי יודע איך ננחת…?!
אם נעמיד את החוכמה
על יד הלב,
מי ידע שלווה?
מי יתיישב?
והיכן טמונה האהבה???
מה אצור בו באור
אם יזרח, אם ינצור
אור יוצא מן הלב
בשמחה או בכאב
לעיתים הוא מזהיר
לעיתים מהבהב
לעיתים רק בשיר…
מילותיך תפארת
מעומק לבב
אהבה נהדרת
ורגש בה רב
הלא תדע מדוע חרשת
ובקרקע בתולה פילחת?
הלא תדע מדוע בשרה דשת
ועמוק בקרביה קדחת?
ואילו זרעים בה איוית לטמון?
ומה היבול שתקצור המון?
הלא תדע למה ומה חסר?
וכמה תרצה להפריש מעשר?
האני היא הקרקע לחרוש
להכשיר לבבי ולכבוש?
ואתה, יקירי, היוגב
הזורה גרעיניו של אוהב
ומצפה בבוא יום גם לקצור
מכמני רגשות וגם אור?
מדוע חרשת יקיר
הרחק מסאון ומעיר?
יצאת לטבע, לניר…
לשאוף המרחב באוויר…
מדוע חרשת חבר
התדע לעצור לפרש?
ומהו אותו שחסר?
האם תשלח פה גם אש
ובזנב שועליו של שמשון
תצית את הזיק הראשון?
מה חסר תשאל
ולמה ומדוע
ומה ישטוף הגל?
היאך הלב ינוע?
משה
השחר אך קימעא מפציע
הוא מתעורר תרועה משמיע
אוזר מותניו משחיז ציפורן
מניף דגלו אל ראש התורן
ומפליג לו הרחק בים המילים
אל לב האוקינוס וחוף מבטחים
יש ימים שהרגלים קונות להן שביתה
ושלל מילים פורחות בלב ובנשמה
ואתה דורך קשתך ומשלח חיצים
ומבין אצבעות השירים מנצים.
ויש ימים עתירי צעד ודיווש
של צייד מרחבים ופעלים וכיבוש
ואתה שרוי בעשייה במרץ ותזזית
והדפים שלך נותרו מחוץ לתחזית.
רק יפקח הוא את עיניו
מייד אוזר הוא חלציו
ומשנס האיש מותניו
הן לא יחל יומו לשווא.
הוא יתבונן היטב סביביו
וילקט מילים אליו
הוא יפאר בחשק רב
יוסיף קישוט דרך אגב
ויעטר בחוט זהב
וכך כבעל בעמיו
ישים לדרך פעמיו
וישגר ברכות ימיו
לפשושית קיצרת זנב
כי זה האיש הוא אב גם סב
ולב גדול לו ורחב
אל המרום יישא עיניו
אהבתו יקרא אליו
ישלח לה את מתנות שיריו
ומכמניו והגיגיו
כי כך בנוי איש מאוהב
