כל לילה טרם עלותי על המיטה
אני שואלת אם בזכות הגעתי עד הלום
בית ספר החיים: האם עליתי לי כיתה?
האם כבר ראויה לעוט אליי חלום?
זיכרונות רעננים את נפשי מציפים
הוא ביקר במישכני, האיש המיוחל
שוב היבטנו בעיניים, שוב הסטנו צעיפים
ושוב כמו תמיד גם המראנו אל על.
כשמשהו מרטיט את נימי נפשך
הרי אתה אינך נושם לריק
כשמשהו מרטיט את נימי נשמתך
זה עלול להיות מאוד מעיק
ולפעמים תחוש בהולדת זיק
שמשרה ניצוצות ומדליק
ואתה נסער ומתרגש
ואתה עולה באש
ומה עוד תבקש?
שבערה זו לא תהא לריק?
שיותר תעורר מאשר תזיק?
שתסער ותיטלטל ותגעש?
שתבין שמה שהינך חש
אינו מובן מאליו…
שתשמח שהינך מאוהב…
שתדע שיש מישהי מעבר לקו…
שגם כשאיננה מנדבת מלל רב
יש גם בה זיקים ולא דרך אגב…
כשמשהו מרטיט את נימי נפשך
אולי זה לא מספיק
אך זה נותן לחייך טון
אולי זה לא מצחיק
אבל זה המון !
מן הסתם האל
שמשבית ושולל
מאמתו הקטנה הבנת צלילים
בכל זאת זרע בי אי אילו מילים
ואני שולה אותן כבלעם בן בעור
ומתבלת בקמצוץ הומור
ומשגרת מלגו אל האור
ומעשה ניסים מעלה מאוב
פעם או פעמיים "כי טוב".
כדבורה תחת דקל בהתכנס השמש לשפוט כל עיוות ומרי נפש יוצאת לעולם
בירכת אותי בלילה טוב
הבטחתי לעצמי לקיים
אך במקום להגיף עפעפיים
להשתרע פרקדן אפיים
להחליט לגמור ולסיים
מדגדג לי באצבעות
ושוב אני פורשת רשת
דולה אות אחר אות
אוספת ומקוששת
מילים למחר לבאות
והמחוגים בי מתעמרים
כמו תמיד ממהרים
מהתלים בכוונות טובות
מעוררים אהבות נשכחות
ומצפים לדגל הליאות
הלבן, השמוט
שיורם לחצי התורן
ונזכור את כולן
שהיו ואינן
ונייחל לאלה שתזרחנה באשמורת
ונציין לפנינו תזכורת
לשים פעמינו לאן.
ואחרי הלילה טוב
נתעטף בבוקר טוב
טהור נטול מכאוב
נפקח עיניים
באון
נגלול גלילת עפעפיים
ולא נדע יגון.
לא מכבר יצא מרחם
לא מזמן נתנו לו שם
לא לועס עדיין לחם
ותלוי הוא עוד באם
ובכל זאת יכול….
והזמן חולף ביעף
התינוק לו מתפתח
בכל יום נפתח עוד דף
כמו ניצן שאט פורח…
וכל יום גדל לו עוד
וכל יום עוד מלבלב
וכמה נפלא ללמוד
בשמחה וגם בכאב.
כל יום ממריאים
ועולים בסולם
עוד טיפה, עוד רואים
את קסמיו של עולם.
יקר שלי למדני איך
לחתום בילוי טרם תלך
שנסיים ללא כאב
לא תיפגע לי, תיעלב.
יודעת, אין כמותך אוהב
עמוק מאוד בתוך הלב
לעומתך, אני מודה,
נראית אולי כפויית תודה.
אמרת, אין כל ציפיות
אך באמת רוצה להיות
להישאר יחדיו ורק
בכל הלילה מחובק.
ולי, אבוי, יש תוכניות
בהן צריכה לבד להיות
זו לא גסות ואין זה רוע
לא חפצה בך לפגוע
אך איך אומר לך, יקר,
שלא תחוש הלום וקר?
לכל דבר יפה וטוב
יש התחלה ויש גם סוף
ולא תמיד יצלח איתה
לגמור הערב במיטה.
זה לא נורא, זה לא כאוב
להיפרד, שלום אהוב
ויום חדש לבוא לשוב…
שחר היא עינה פוקחת
לעצמה היא כבר מבטחת
היא תטפח לה על שכמה
תתארגן לקראת קימה
העולם בחוץ קורא לה
יום בהיר כבר מייחל לה
היא תוכל לרוץ לצעוד
אם תרצה גם תעמוד
הוא שואף עימה לקבוע
לנשק אותה לנגוע
היא עונה לו בכנות
אדוני, קצת סבלנות
עבורי על הצלחת
מכל תק אני לוקחת
לא אשא אותך צמוד
יש דברים לי עוד, חמוד.
עוד טרם סף ביתה הוא ניצב
והטיף לה מוסר
צמד ששנים לא מעטות
כבר עמסו על כתפיהם
איש איש במסילתו.
התבוננה בעיניו ותהתה
מה מניע איש זה
המצהיר לה אהבות
כיצד כהו עיניו מראות
כי יש מסילות
סביב כל אחד
ואפשר להיות לאחד
ומפעם לפעם לנשום
מרחבים ולחוג
ולספוג
גם יתרונות מההתרחקות
מהשונות מחוסר דחקות
וכאשר דיבר על כבודה
ידעה: חרג מן המידה
כי גדול ורב מעמדה
ואין זה נחוץ
ואפילו מבזה
שיטיל בה שיקוץ
כזה.
אוהב אותך כפליים
הוא לה כך כתב
כי את אוהבת
רק פעם אחת
ונגע לה בלבב
זו לא סיבה שאהב
היא בלבבה חושבת
וחייכה לו במבט
