כתבים והגיגים

פַּעַם שָׁמַעְתִּי כִּי יֵשׁ
כַּמּוּת מְדוּדָה לַדְּמָעוֹת
וְאִם בְּכֻלָּן נִשְׁתַּמֵּשׁ
חַיֵּינוּ יִכְלוּ כְּבָר מֵרְאוֹת…
וּפֶתַע תּוֹהֶה לְבָבִי
אִם גַּם בִּנְשִׁיקוֹת עָסְקִינַן
אָז מָה נְשַׁגֵּר אֲהוּבִי
מֵעֵבֶר שְׁחָקִים וְעָנָן?!
פִּשְׁפַּשְׁתָּ אַתָּה בַּמְּקוֹרוֹת
פָּסַקְתָּ כִּי אֵין הַקְצָבָה
מַזְלִיף בִּשְׁקִיקָה בֵּין שׁוּרוֹת
אֶגְלֵי נְשִׁיקוֹת אַהֲבָה

לֹא יַקִּירִי, אֵין טַעַם לִלְחוֹץ
הַקֶּסֶם בֵּינֵינוּ הוּא רַק אִם תַּחְפּוֹץ
רַק אִם תָּחוּשׁ לְעוֹרֵר נִשְׁכָּחוֹת
וְתַחְסִיר קוּרֵי עֶצֶב, תִּפְרוֹץ מְשׂוּכוֹת
אִם לַקֶּשֶׁר בֵּינֵינוּ תַּרְגִּישׁ שֶׁתִּכְסוֹף
וְתוֹשִׁיט זְרוֹעוֹתֶיךָ אוֹתִי לֶאֱסוֹף
אִם תֵּדַע שֶׁאוֹתָם עֲנָנִים שֶׁל תּוּגָה
בְּאַחַת יִתְפּוֹגֵגוּ כְּשֶׁבִּי רַק תִּיגַּע
רַק אִם יָנֵצּוּ לְךָ בַּנְּשָׁמָה
אוֹתָם רְמָזִים לְפִרְחֵי נֶחָמָה.
רַק אָז יַקִּירִי אֶל סִיפִּי תְּגַמֵּא
בִּשְׁקִיקָה לְהַרְווֹת אֶת לִיבְּךָ הַצָמֵא.

תַּחַת זְרוֹעוֹתָיו הָיוּ לִי כְּנָפַיִם
וְרֵיחַ עוֹרוֹ נִמְסַךְ בָּעֳצָמַי.
בַּחוּץ הִתְגַּלְגֵּל שְׁאוֹן הָרַעַם
וְהַצִּנָּה הִמְטִירָה זַלְעָפוֹת.
וְרוּחִי הִשְׁתָּאֲתָה
אֶל גּוּפִי הַמְּלֹהָט
מִסְתַּחְרֵר בְּמַעְגָּל שְׁכוּר צְלִיל וׇקֶצֶב.
נוֹגַעַת לֹא נוֹגַעַת בְּיָדָיו
רַגְלַי תְּזָזִית לִנְשִׁימַת רַגְלָיו.
הִתְמַסְמְסוּ עַמּוּדֵי הַהֵיכָל
וְהַדְּמוּיוֹת נָמוֹגוּ בִּמְחוֹל רְפָאִים.
הוּא וַאֲנִי – שְׁלוּבִים בְּצַעַד תֵּימָנִי
יָכֹלְתִּי כַּיּוֹנָה לְהַמְרִיא מֵהַתֵּבָה
לָתוּר לְמַעֲנוֹ עֲלֵה זַיִת,
אֲבָל הַמַּיִם לֹא כָּלוּ
וּמַבָּטוֹ הִתְנַשֵּׂא לְאֹפֶק רָחוֹק
קַר.

כְּשֶׁאֵייבִּי הָיְיתָה קְטַנָּה
תִּינוֹקֶת בַּת שָׁנָה
יָדְעָה הֵיטֵב לִבְכּוֹת
וְלֹא בִּגְלַל זְרִיקוֹת
אֲפִילּוּ כְּשֶׁהָיְיתָה בַּת שְׁנָתַיִים – שָׁלוֹשׁ
לִפְעָמִים אֵיזֶה בּוֹרֶג נָפַל לָהּ בָּרֹאשׁ
כָּךְ אַבָּא אָמַר כְּשֶׁהָיְיתָה מְיַיבֶּבֶת
לְלֹא כָּל סִיבָּה וּבְלִי בֶּטֶן כּוֹאֶבֶת.
זֹאת אֵייבִּי , אָמְרוּ, בִּבְכִיּוֹת אַלּוּפָה
וְחָשְׁבוּ עֲצוּבִים מָה יִהְיֶה בְּסוֹפָה.
עָבְרוּ הַיָּמִים וְחָלְפוּ הַלֵּילוֹת
בַּבַּיִת הִמְשִׁיכוּ לָגוּר יְלָלוֹת
אֲבָל לֹא מֵאֵייבִּי, כִּי יֶלֶד קָטָן
קִיבֵּל אֶת תַּפְקִיד הַבַּכְיָין, הוּא לִיטָן
וְשׁוּב שְׁאָגוֹת וּבְכִיּוֹת תַּמְרוּרִים
הוֹצִיאוּ מִדַּעַת אֶת זוּג הַהוֹרִים.
צָרָה זוֹ צְרוּרָה, כָּךְ הָאַבָּא אָמַר
בֶּכִי נוֹרָא שֶׁאֵינֶנּוּ נִגְמָר…
עַכְשָׁיו גַּם לִיטָן הִתְבַּגֵּר וְנִרְגַע
אַךְ שׁוּב בַּדִּירָה אוֹתוֹ קוֹל מְשׁוּגָּע
לֹא שֶׁל צְלִילֵי אוֹרְגָּנִית אוֹ כִּינּוֹר
רַק בֶּכִי גָּדוֹל שָׁל יַלְדָּה אֱלִינוֹר.

אמרת "אוי" והיה זה משעשע
כי מה כבר אמרתי?
אתה כבר יודע.
בסך הכל נקבתי והיבעתי בקול
אוהבת אותך, בפשטות, זה הכול.
חייכתי ל"אוי" שהיה כה מצחיק
ואפילו דמיינתי אותך קצת מסמיק
כאילו היה פה תירוץ למבוכה
כשאני סה"כ רק אוהבת אותך?!

ואולי זה עוד שיר שחפץ לו לנבוט
והולם בקליפה  ומתחיל כבר לבעוט
ואני עייפה מכדי  להיעתר
מבקשת תנומה רגועה, לא יותר.
חדל נא השיר החסר קצת בושה
הכך נוהגים אצלכם באישה?
אין לך לב וטיפת רגשות
דווקא בחרת עליי להקשות?
חצות ממזמן נשארה מאחור
הלילה שולט ברמה בשחור
ואני מתחננת לפני אור ראשון
הייה סבלני והנח לי לישון.

כשתבוא יקירי נוכל לממש
ונסער בברקים ושלהבת של אש
שום דבר לא יפגום לא יוכל לשבש
רק תופים יהלומו בלב הרוגש.
במקרה יקירי התפנה לי מרחב
לאכסן על כרית את האיש שאוהב
ממעל יחוגו כנפי מאוורר
לא יצליחו הלהט העז לקרר.
אכן יקירי כשתגיע הלום
לא נדע להבדיל בין אמת לחלום
תשכח מתלאות , לא תחשוב על קורונה
נהיה לאחד , רק תגיע כבר, בוא נא.