ניעורה בסתם יקיצה
פתאום באשמורת הליל
שולחת אליך קריצה
חושבת עליך, איש חיל.
אולי בחלום כך שרוי
ידך בכרית מחבקת
האיש שאמרתי ראוי
ובין המילים קצת שותקת
שמחה שתישן בשלווה
באין על השכם משמרת
טהור וגדוש אהבה
בשפע מילים מעוטרת
שמחה שיצאת לשיר
קולך המבורך מלטש
חפץ להוסיף התעשר
מטמון משאלות לממש
נפלת אליי משמיים
קרוב ומרחיב את הלב
זך וצלול כמו המים
איש שמרגיש ואוהב.
יודעת איני מנדבת
שבחים והרבה מחמאות
אבל בדרכי כן אוהבת
התאמין, אהוב?
פעם ראשונה בחיי
יישמתי את …
טרום פרקטיקה,
עמך – בלעדיך…
עצמתי
את עיני
באפילת חצות
בין הסדין לשמיכה
החמה
שאגתי אליך
חשתי אותך מזדקר
אליי
ועשיתי בי כמעט
את מעשיך
כשגופי מתלהט והולך
אליך…
האם גם אתה
חלמת אותי
כמו באותו הסרט?
כשהעולם כל כך
רענן וצח
ומתנער בתנופה
אחרי הסופה
ודמעות תמרורים
נטפי עבים שבורים
מסתלקות בדהרה
על רוח סערה
מטהרות שמיים
להשתפכות קרניים
בהירות, שקופות
עזות ומחוצפות
וגלים פרועים מלוכלכים
מסתערים דרוכים
משתוללים קצופים
אלי סלעי חופים,
אני עושה לי דרך
בין מטמונים חסרי ערך
ופסולת פלסטיק ושברים
שהים שלה מתהומות והרים
הקיא ממצולות מעמקים
סחף ממרחקים
אל חוף מבטחים,
ואינני יכולה שלא
להרחיב שפתיים
והלב לי מתרחב
שבעתיים
וכך לי מהלכת
מחוייכת….
מטוס בשדה התעופה
מכריז על קץ סופה
ואני נאחזת
שמחה ונועזת
בחיים
ושואפת עמוק
אהבה עד בלי חוק
ומרגישה
פשוט אישה.
כבר איני יודעת
ואני אפופת תהיות
אם אליך ממש
או אל שיגיון רחוק
הזוי ערטילאי
עוד אני מונעת (munaat)
עד כדי להיות או לא להיות
ואתה- מה הנך בכלל חש?
הן בלי ספק נעור רגש עמוק
קדום וקמאי
עוד מעט נסגור שלוש
סעורות פסגות ותהומות
מאוויים וחלומות
ופעורות חורים שחורים
של ריק ועזובה
וכפור
ואיבדתי לא אחת הראש
הכרזתי מלחמות
ביקשתי לנפץ חומות
ביוון היסורים
קנאות ואהבה
הלוך חזור
המראנו גבוה ואולי גם מעבר
חצבנו במילים ובשפות
והעונג לא ידע גבולות
לוהט וחם ואמיתי
נפלא וגם כאוב
הייתי אישה, לי היית גבר
נמשכנו מארבע כנפות
נאחזת במילים כחולות
וחשתי אותך איתי
חבר וגם אהוב
היכן אתה עכשיו
איה האיש שכה אוהב?
הסערה הכבירה מטרות
מילאה גבים וגם בורות
אך בינותינו חורבה
האם תעתועים ושווא
האם הלך לו ולא שב
אור גנוז אור יקרות
נמחה במשבי רוחות קרות
ונספתה האהבה?
כותבת ואיני מאשימה
גם בהתעטף יגון
גם בהיוותרי בלי מה
הכול בידיי- אתה שונה
לא בדיוק נכון
אתה שותק לי לא עונה.
התצריף ברור לך ומסודר
אני בו מככבת
תפקיד משני בסרט זר
בשנינו חל שינוי
עלינו על רכבת
שרב בה עונג על עינוי
שלוש שנים מאז
ואיש אינו מיצר
המהפך הוא עז
שיפרת לביתך
דבר לא התקצר
המשפחה עמך.
חושבת ואיני מאשימה
וגם אילו רציתי
אפסה בי רוח לחימה
הרבה מאז נכתב
וטוב שפה הייתי
היא יודעת ,
למרות ההתרגשות
יודעת למרות הגעגוע,
אפילו כשהוא חבוק בין זרועותיה
אפילו כשהיא מתפנקת בין זרועותיו
וטוב לה ונעים
והם צמודים
חזה מול חזה
היא יודעת
שזה לא זה,
אפילו אם יאהב…
והרי הוא לא…
וגם היא…
היא יודעת
שאילו הוסרו ההגבלות
אילו נפלו לכאורה החומות
אילו לא נאלץ לתור עילות
לתור במיסתור חללים
כמו במלחמה
מתחת לאדמה
ולהמציא סיבה
גם אז ואולי דווקא
זה לא היה כל כך
כפי שעדיין היא נוטה
לשאוף בסתרי ליבה
הם יצנחו מראש העץ
החלום מועד להתנפץ-
היא יודעת-
באיבחה
כמו בועת סבון נפוחה
ובכל זאת…
ואולי דווקא…
היא רוצה ללחוש לו
והיא נושפת הבל חמים
אל תוך האפרכסות היפות שלו
ולמרות שהיא יודעת שזה לא
היא שומעת את עצמה
חוזרת כמה וכמה
לוחשת, רושפת,
אוהבת אותך.
ודווקא משום שמה
שאפילו עדיין מקווה
לעולם לא יתממש,
למרות החשמל והאש
אפילו דווקא משום כך
היא מתמקדת
בעכשיו
המאולץ הקצרצר
כי מבינה שיש לה אוצר
שעדיין בחזקתה לפעמים
ואינו ודאי
ודווקא כל עוד אפשר
כדאי לה לנצל
גם אם זה ארעי
גם אם בעצם צל
נגוז נמוג חולף
כל עוד זהו חי
וטרם התעייף
כדאי לה אפילו לכרוע
לחפון בידיה לגמוע
וללקק בתאווה
כי גם אם אין זו אהבה
כדאי כל עוד…
כי הניצוץ בוער
עוד לא כבה
כי טוב יותר
לא יהיה.
