כתבים והגיגים

בוקר אור לכל מי שחי גם לוהב
וחש ניצוצות ומרגיש שרעב
ויודע לומר כי נכסף ותאב
לעיתים  אף יעז  ויודה שאוהב
כי יש לחיים עוד מגוון מעלות
למרות הצנינים ומוראות מחלות
וגם אם עמוק הוא חבוי המטמון
נחתור  לענבל ונרטיט פעמון

כבר מזמן לא הריתי שיר
חדש
לא  חפרתי בלב
לחשוף מה הוא חש
למרות שהרגשתי
ורשמתי בלי רתע
ושירבטתי שלחתי קטע עוד קטע
מסרי אהבה בלי גבולות ומצרים
מתלהטת בליל, מקיצה לבקרים
לעיתים אחזני כאב  אף חרון
לא שמרתי בלב במגרה בארון
ויריתי חיצים בשאגת מלחמות
ואפילו ביקר לי עשיתי שמות
ובכל זאת כשעצרתי עטי מלכתוב
לא חדלתי לכמוה לשאוף לאהוב.
ועכשיו אהובי בעיניים טרוטות
שולפת חרוז ומילים בו פשוטות
הגיעה העת להוכיח עוד יש
גלי אהבה ושלהבת של אש.

ערגת סתרים יפענח

לב ימיו הוא נוטש

אל חוף משאלות

הן בוערת בו אש

שלהבות תכלכלות

אל שפתותיה הוא נשאב

את זרועותיו כורך

כקופידון מאוהב

את קשתו הוא דורך

שוטף את חופה

בתשוקה מרווה

כרוח סופה

אהבים מתאווה

פורק מעליו

סערת יצריו

אוסף בני גליו

מכנס חלציו

הולכת שבי אחריו

הוא את גליו אוסף

עד עוד יגאה יאהב

ושוב כמיהות כוסף

טיפסה על השרפרף בדרך אל גביעי הזכוכית ארוכי הרגל, שנועדו לאותו יין נפלא בדואט שלהם. אהבה את זרועותיו התומכות במותניה לבל תמעד חלילה. אהבה את ידיו המשתלחות מתחת לחולצתה כשהיא משתהה בכוונה למעלה. "עליך להיות חזק" קרצה בעיניה כשהיא מבצעת פנייה של 180 מעלות וצונחת כשרגליה מלופפות סביבו.

"את נופלת לי" הוא קרא בבהלה בהפקירה את גופה כשהיא נשמטת באיטיות לאורך גופו.

הפעם הייתה זו היא שהנחתה אותו בדרך המוכרת אל חדר השינה שלה. לא הרבה השתהתה עם גרבי הרשת השחורים שמעולם לא גרבה באירועים אחרים.

התמוגגה בחיקו. כל תא בגופם התענג על המגע. הירשו לעצמם את האיפוק שלפני הסערה ואת הרוגע המופלא אחריה. אהבה להאזין לקולו המהמהם "מה חמודה" בתגובה להמהומיה. שמחה שניחנה בעשר אצבעות והייתה משייטת בכריותיהן שירבוטים עגולים רכים על גבו. נשפה באוזניו המפוסלות שכה אהבה. חוללו במחול פלאים מרגש ורעב. אפילו צמד מילותיו בטרם היה ערב.

שרטטתי אותה בין ערביים

פס משתפל על המים

תמימה חכלילית לחיים

השטתי בין ים לשמיים

ציירתי אותה ענוגה ודקיקה

עוטרת הילה ורדרדה וזכה

החלקתי ליטוף במכחול אהבה

מילמלתי ברטט: תקווה!!!

היא ניצבת בדד בתבל, אין מילים

היא ניצבת קפואה ואילמת

מישהו במרחב מכוון גלגלים

ומפגין שתיקתו הרועמת.

היא עוצרת דרכה הלומת עפעפים

וראשה הסחוט עוד קודח

טרם אור שימחה את יראת הצללים

קולמוסה אל הנצח טורח.

היא ניצבת קטנה היקום הפרוץ

היא ניצבת דמומה ושותקת

מישהו בווודאי משוטט שם בחוץ

ורוחו נסערה וזועקת.

היא שותקת בדד בעולם האפל

ואוזניה כבדו מלשמוע

ועיניה כהו אין אונים אל האל

אך לבה מייחל עוד לנבוע.

מילות המסע שלי

בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת

מִבַּעַד מַרְאוֹת

אוֹת בְּצַד אוֹת

בַּמִּלִּים הַכְּתוּבוֹת.

כְּשֶׁיִּפְרַח בִּי שַׂרְעָף

יִתְרַגֵּשׁ לוֹ הַדַּף

וְיַרְטִיט הוּא בִּיעָף

בְּדָמוֹ הַקּוֹדֵחַ

תְּשׁוּרַת הָאוֹרֵחַ.

וַאֲנִי אֲשָׂרֵךְ

בִּנְתִיבֵי מָה וְאֵיךְ

אֶתְפַּעֵל מִכָּל תָּיו

לַחֲקוֹר צְפוּנוֹתָיו

בְּלִי צַיֵּית לַכְּלָלִים

אֶתְבַּשֵּׂם בַּצְּלִילִים

רוֹבֶד עוֹד רוֹבֶד

אַשִּׁיל מִן הַכּוֹבֶד

דְּרוֹר אֶקְרָא לְלִבִּי

אֲאַמֵּץ לְקִרְבִּי

קְלִילָה בְּלִי לִכְפּוֹת

אֲקַלֵּף הַקְּלִיפּוֹת.

אִם אֶגַּע לִי בַּנּוֹגָה

יִתְפַּשֵּׁט בִּי הָרֹוגַע

וְהָלְאָה אֶפְסַע

בֵּין מִילוֹת הַמַּסָּע.

שֶׁלִּי.

איך תאמר לי איש: תמוה,

והרי לכול ידוע –

גבר אין לו עכבות

לאישה רק אהבות

גבר תמיד מזומן ומוכן

אל המיטה או אפילו שולחן

ואילו אישה- בה אין זה כך

אין אוטומט, זה יותר מסובך.

הסקס מן הסתם מילה היא של גנאי

היא תעמיד בפניו מיד תנאי

שלא ידמה: היא קלת השגה

תקדים ויכוחים ודיון למגע.

ואף על פי כן- ולמרות הכול

אני מסכימה ופורקת כל עול

אומר: עמך להשתלב

עכשיו מיד בכל הלב

לא אשתהה לדרוש עצה –

גם אנוכי אותך רוצה.

כן, שנינו יקירי שווים

בתאוות האהבים.

לקום לצידך

אל הבוקר לצאת

מכתמי חלומות

משפתך ללקט.

לפזר חיוכים

מלטפים לא לשווא

להרגיש בשביל מי,

זה האיש שאוהב.

לקום לצידך

לזנק למרחב

לאורך החוף

ליישר עימך קו.

לדעת בשיר

גם בדרך אגב

לחוש שאומנם

גם אתה לי תאהב.